מאמר דעה זה פורסם ב mynet ב-21/12/2010
מאת:ישראל זינגר-עשיה ציבורית
הרציונל: משרד החינוך פיתח עבור בתי-הספר שתי תוכניות לימודים –זהירות בדרכים וחינוך תעבורתי. בנושא זהירות בדרכים, ההיבט המעשי מתבטא בקיום "משמרות הזהב" ליד מעברי חצייה. ואכן, נושא חציית הכבישים מוחדר באופן מקצועי , והילדים הפנימו נושא זה.
לעומת זאת, נושא החינוך התעבורתי וההכנה לתיאוריה נלמדים באופן תיאורטי/יבש בלבד, ללא היבט מעשי. במתכונת הנוכחית, לוקה הנושא בחסר, אינומעורר עניין בקרב התלמידים, והופך לנושא שולי חסר תועלת מעשית
ההצעה החדשה – לימוד מעשי: בנוסף ללימוד התיאורטי ילמדו תלמידיי"א שיעורי נהיגה מעשיים, יקבע מכרז לבית ספר לנהיגה, הנציגים במכרז יהיונציג הראשות המקומית, נציג הנהלת ביה"ס, נציג ועד ההורים ונציג הראשות הלאומית למניעת תאונות. מערך השיעורים יכלול את כל המרכיבים הנדרשים ושעורי תרגול נוספים.
התוכנית המלאה הוכנה בזמן שניהלתי את בליך רמת גן ועליה קיבלנו פרס מיוחד ממשרד החינוך. חשוב לציין, שהתוכנית זכתה להתלהבות רבה בקרב התלמידים , ההורים והמורים. לצערי, לאחר עזיבתי לא השכילו להפעילה.
יתרונות ההצעה:
* הכנה מקצועית, תיאורטית ומעשית
* פיקוח על ביה"ס לנהיגה באמצעות גורם מקצועי מוסמך
* שיתוף הורים בתוכנית- הדרכת ההורים בליווי הנהגים החדשים
* מחיר נמוך של שיעורי הנהיגה
* מחקר אקדמי מלווה
הערך המוסף: השיעורים התיאורטיים יכללו גם נושאים הקשורים ל"דרךארץ" והתנהגות נאותה בכביש, הרצאות מפי נציגי המשטרה, נציגות הראשותהלאומית למניעת תאונות ופסיכולוגים. באופן זה ילמדו התלמידים לא רק לעבור טסט, אלא גם נהיגה נכונה, זהירה ומתחשבת באחרים וכך נקבל נהגים טובים יותרוהסיכוי לתאונות יקטן משמעותית.
לסיכום: תלמיד שיעבור סדנת התנהגות ובה ילמד "לדחות סיפוקים","להתמודד עם כעסים" ולהיות "חכם ולא צודק", סביר כי יחיל התנהגות זו גםבחיי היום יום ולא רק בכביש.
אם "בדלת אחורית" נשכיל ללמד תרבות התנהגות , ודרך ארץ – זכינו.