דור הולך ופוחת – כמה קצר המשפט הזה וכמה הוא נכון.
הילדים של היום הם לא הילדים של פעם. אין ספק בכך שהדור של היום הדרדר לסמים, פשיעה, זנות ורצח באופן יום יומי ושאם המצב ימשיך כך הדור הבא רק ידרדר את המצב (אם בכלל זה ניתן) והחברה שלנו תיראה כמו פרומו רע לגיהינום, אבל זה לא המקום לדבר על פשיעה, רצח, סמים וזנות כי יש מספיק מאמרים שעוסקים בתופעות המתגברות האלה בחברה הישראלית של היום.
במאמר זה אני דווקא הייתי רוצה לעסוק בשיח היום יומי של בן נוער ממוצע - סלנג - שיח בלתי מובן בעליל למבוגרים שכמותי. שיח העושה שימוש בקיצורים אינטרנטיים כשפה, במילים משובשות מאנגלית ובשפת עבריינים כבלילה לאפיית עוגת הסלנג המתפוררת של הדור הצעיר.
ואני שואל – לאן הגענו?
כיצד הילדים של היום משבשים מילים פשוטות ויפות כמו "הביתה" ל"הבית"... כיצד השיר היה מתנגן אם הזמרת הייתה שרה: "בוא הבית"? כיצד הילדים שואלים מילים מהאינטרנט כגון "Omg" שהוא קיצור אינטרנטי של Oh, my god ומשתמשים בהם ביום יום? איפה ה"הו, אלוהים.." של חוה אלברשטיין?
שפות היו מאז ומעולם ראי לחברה המשתמשת בשפה. בדיוק כשם שהגרמנית היא שפה קשה ואכזרית, הפינית לא מובנת, הצרפתית נוטפת רומנטיקה והאיטלקית מלאת נשמה – כך גם העברית של ימינו מייצגת דור רדוד, חולה ומסוכן.
חברים – אליעזר בן יהודה מתהפך כעת בקברו. הוא חושש שעבודת החיים שלו ירדה לטמיון בעקבות שיבושי המילים של הדור הצעיר – והוא צודק. אם לא נעצור את זה, אם לא נחנך את ילדינו לדבר עברית יפה, רהוטה ותקינה, ללא טעויות – כך גם החברה שלנו תדרדר. הכל מתחיל בחינוך מהבית. אם ההורים לא שמים מספיק דגש על השפה – אין ספק שילדיהם ידברו כמו פושעים קטנים.
כולי תקווה שהגלגל יחזור באיטיות לאחור ונוכל לחזור לעברית הישנה והטובה של תקופתנו, כל זאת יכול לקרות רק בזכות חינוך נכון בבית ובבתי הספר.