מגיל צעיר אהבתי אמנים ואמנות, אך מעולם לא חשבתי על עצמי כציירת מי שנודעו כמוכשרים בציור במשפחתי הקרובה, היו אחי הצעיר - שלומי, ובני - אבנר. אבל יום אחד, לאחר שנולד תום, נכדי הראשון, שהפך אותי לסבתא גאה, החלטתי להכין הפתעה להורים הצעירים ולצבוע לכבוד האירוע ארגז צעצועים.
ההתחלה, כמו כל ההתחלות, הייתה קשה. איך לצייר? מה לצייר? באיזה צבעים? באיזה פורמט? האם זה יימצא חן? מה יגידו? ועוד ועוד...
מסוג התירוצים שאנחנו ממציאים לעצמנו על מנת שלא להעיז ולנסות דברים חדשים ולא מוכרים. אחרי התלבטויות, החלטתי ללכת בכיוון אתני - עממי. מוטיב החיות. בו בחרתי מתאים לילדים, אבל גם לרצון הבסיסי שלי לצייר משהו נאיבי , פולקלוריסטי וצבעוני. בחרתי מספר ציורים מתוך לוח-שנה הודי צבעוני, בעבודת יד, ובנוסף, כמה דגמים מתוך ספר צילומים של קרמיקה ארמנית. התחלתי בתרנגול ההודי, המשכתי בחמור הארמני, ומשם זרמתי הלאה.
התגובות מבני המשפחה היו נלהבות ומפרגנות: וואו, איך לא ידענו שאת מציירת? גליליה, חברתי היקרה ומדריכתי לעולם הציור, עזרה בהתאמת הצבעים, ואני יצאתי לדרך חדשה ומרתקת, את התוצר, הארגז הראשון שציירתי, תוכלו לראות מוצג בחנות הוירטואלית שלי שבאתר הומפרו.
לאחר כשנה של התאקלמות בעולם החדש והצבעוני אליו נכנסתי כאילו באקראי, התחלתי לחשוב על פתיחת עסק קטן. לא שהיה לי מושג איך ומה עושים? אבל הייתה לי המון חדוות יצירה שבעזרתה העזתי לצאת לדרך. האמת, אינני מאמינה באמת באקראיות. ההתפתחות הזו בחיי הייתה עבורי הדבר הנכון במקום הנכון, גם אם לא הכרתי בזה עד שהיתי ממש בתוכו !! כל ערב, במקום לשבת אל מול הטלוויזיה, ישבתי בסלון ביתי וצבעתי. הייתי באקסטזה. לא יכולתי ללכת לישון. רציתי ליצור עוד ועוד!! עד השלב ההוא חוויתי יצירה רק דרך כתיבה. אבל יצירה בצבע היא משהו אחר לחלוטין.
ואז. הסתבר לי שכדי להתפרנס מעסק צריך לפרוץ מחסומים נוספים של חוסר נוחות. צריך גם לשווק. אני, שעבדתי כל חיי כשכירה, וגיליתי פתאום את טעם היצירה האומנותית, עדיין נבהלת מפריצה נוספת אל הלא נודע, מהתחום הזר, הלא-מוכר, והמאיים הזה ששמו שיווק.
אנקדוטה לסיום: תום, נכדי הבכור, שהיום הוא כבר כמעט בן תשע, התגלה כצייר מוכשר ביותר בזכות עצמו. עכשיו יש לנו כבר שושלת של אמנים, האם יש כאן מסר? בהחלט כן !!!
יש כאן המלצה חמה למי שמתלבט/ת: גם סבתא יכולה לצאת מאזור הנוחות שלה ולגלות בתוכה כישרונות לא מוכרים.