מה כל כך מעניין אותנו בפנים ?
חישבו על תמונות פורטרט מוכרות לכם. תמונות בהן רואים פנים של בני אדם. כל תמונה כזו מעוררת אצלנו תגובה כלשהי, ויש לכם בראש מאגר שלם של דימויים והקשרים על הדמות. גם בציורי פנים אבסטרקטיים, כמו לדוגמה אלה של הצייר פאבלו פיקאסו, למרות שהצורה שונה, הרגשות שהציור מעורר, מתקשרים להבעות פנים מוכרות לנו מחיינו. אנו מזהים שיש בו דימוי של פנים, למרות שהם לא דומים לשום פנים במציאות.
זיהוי פנים נרכש מתוך התנסות ואינטראקציה עם הסביבה. "פנים" הם שם כולל לצירוף של מרכיבים רבים: אף, עיניים, גבות, סנטר, לחיים, אוזניים. מסתבר שבמקרה של תפיסת אובייקט מסוים כפנים, יש לנו נטייה ברורה להתייחס ל"יער" לפני שאנחנו מסתכלים על ה"עצים": אנחנו מצליחים לזהות פנים גם במקרים בהם הם מורכבים מכתמים וצלליות או מחפצים שונים, כדוגמת יצירותיו של האמן הישראלי המוכר חנוך פיבן. מוזמנים לראות מעבודותיו כאן.
לאורך השנים, משחר ההיסטוריה האנושית, תמיד הייתה לזיהוי הפנים חשיבות רבה בעיצוב מערכות קשר חברתיות. תווי הפנים מהווים כלי עזר עבורנו, בני אנוש, לקביעת מאפיינים חברתיים שונים של אלה שעומדים מולנו: האם זה גבר או אישה, לאיזה עדה או קבוצה אתנית הוא משתייך, האם הוא דומה למישהו שאנחנו מכירים? מה מצב רוחו (שמח, כועס, מופתע..)? הפנים הם בדרך כלל גם הדבר הראשון בו אנו מבחינים כשאנו מביטים על אנשים, ובעזרתם אנו לומדים על האדם יותר מאשר באמצעות חלקים אחרים בגופו. לעיתים קרובות כשאנו מנסים להעריך מישהו על סמך מבט ראשון, אנו מתבססים על מראה פניו.
כיום, יש בידינו עדויות מדעיות לכך, שעיבוד המידע במוח בנושא זיהוי פנים תופס מקום ייחודי: כאשר אנו מביטים על הפנים של מישהו, אנו מפעילים במוחנו אזור מיוחד האחראי על התפיסה של פנים. ברגע שאזור זה נמצא בפעילות, ניתן לזהות בו זרימת דם מוגברת. אזור זיהוי הפנים, ממוקם באונה הימנית של מוחנו, בתוך הקורטקס הראיתי, והוא מכונה: FFA Fusiform Facial Area)).
בגלל התפיסה התבניתית, ההוליסטית, בה אנו תופסים את הפרצוף האנושי, אנחנו מבינים שמדובר בפנים גם כאשר לא רואים את העיניים או פרט אחר בפנים. אם תבחנו שוב את יצירותיו של פיבן, תגלו שבמבט ראשון אנחנו רואים פנים, ורק בעיון מעמיק יותר מגלים שהפה הוא בעצם בקבוק קטשופ, העיניים כפתורים ועוד. לאורך ההיסטוריה של האמנות, מהווים הדימויים השונים והמגוונים של פני האדם מוקד התעניינות מרכזי. גם כאשר האמן מספק פרטים מעטים, בדרך כלל ברור לנו שמדובר בפנים.
איך מחליט המוח האם אנחנו רואים פנים או גירוי אחר?
מערכת הראייה שלנו מורכבת מאוד. היא מתחילה בעין, הקולטת את החזרי האור מהעצמים השונים, נמשכת לחלק האחורי של מוחנו, ומגיעה עד הקורטקס הראייתי. במוחנו קיימים תאי עצב מיוחדים שתפקידם המרכזי הוא זיהוי פרצופים. אלה תאי עצב (נוירונים) שמגיבים בצורה שונה מאוד לפרצופים או לחפצים. תגובת תאי עצב אלה לגירוי או מסר שמקורו בפנים או דמות, חזקה מאוד, ומאפשרת למוחנו לדלות הרבה מידע מפרטים ושינויים קטנטנים (עצוב, כועס, מחייך...) .
הבעיה העיקרית בזיהוי פנים, היא שעל מוחנו לפרש "תמונות" שונות של אותם פנים: הבעות מגוונות, זוויות שונות, תאורה בעוצמה שונה וכד', כגירויים המגיעים מאותה דמות אנושית.כל התמונות השונות האלה מתויקות במוחנו כשייכות לאדם מסוים אחד. מאידך, מוחנו יודע להפריד בין התמונות ששייכות לאותו אדם, לבין אלה ששייכות לפנים של מישהו אחר.
האזור במוחנו, העוסק בפענוח פנים הוא כל כך רגיש ומפותח, עד שהוא גורם לנו לעיתים קרובות לדמיין שאנחנו רואים פנים גם בצורות ובעצמים שאינם כאלה.
מוזמנים להיכנס לחנות שלי בהומפרו ולהתרשם מעבודותי