להיות משכיל, זה מחייב?

להיות משכיל, זה מחייב?

סיפורה של האזרח בועז הוא הסיפור של כולנו – משכיל, מרוויח משכורת מעט מעל לממוצע אך חסר כל מושג באשר לניהול הפיננסי של כספו. בועז מרוויח משכורת נאה המספיקה לו למחייתו, אך לעתים הוצאות חריגות מביאות אותו ל"מינוס" קל. איך לדעתכם הציע לו הבנק שלו, כזה המוציא מיליוני שקלים על פרסומות המקדמות "תכנון פיננסי לחיים", להתמודד עם המינוס?

קורות חייו הפיננסיים של בועז מוכרים לכולנו. בועז הוא רווק המתגורר במרכז תל אביב, מרוויח לא רע וחיי חיים טובים – מרבה לבלות במסעדות ופאבים, בעל מנוי לחדר כושר ונוהג לרכוש מידי פעם בגדים ומוצרים אחרים. לרוב מוציא בועז בכל חודש סכום הדומה לזה אותו הוא מרוויח, אך לעיתים הוצאה חריגה מביאה אותו למינוס בחשבון. בועז, שחתם על מסגרת אשראי לפני זמן רב, בטוח כי כל עוד הוא לא חורג מהמסגרת הוא לא משלם ריבית על המינוס, הרי זה בתוך גבולות המסגרת.

לבועז הצטבר מינוס בחשבון של כ-6000 ₪, דבר שהביא בשבוע שעבר את פקידת הבנק להתקשר אליו ולהציע לו לסגור את המינוס בעזרת הלוואה בתנאים מעולים. בועז, שמעולם לא התעניין יותר מידי בריביות או תשואות, שאל את הפקידה לתומו אם לא עדיף לו לפרוע את הפיקדון אותו סגר לפני קצת יותר משנה על ריבית של 2.5% וכך לסגור את המינוס. תשובת הפקידה הייתה נחרצת וחד משמעית – בשום צורה שהיא לא עדיף לבועז לפרוע את הפיקדון. הרי כספי הפיקדון זה החיסכון שלך, אז למה לגעת בזה. אם תיקח הלוואה, אמרה לו, תוכל ליהנות גם מריבית נמוכה על ההלוואה וגם יישאר לך כסף נוסף לבזבוזים. בועז ביקש כמובן לחשוב על העניין.

למחרת התקשר בועז לסניף הבנק בכדי לברר פרטים נוספים. הוא ביקש לברר מהי בכלל הריבית אותה הוא משלם על המינוס, מה הריבית המוצעת על ההלוואה ומהי הריבית שהוא מקבל על הפיקדון. תגובתה של הפקידה השאירה את בועז המום. על המינוס, כך נאמר לו, הוא משלם ריבית שנתית של 13.5%, על ההלוואה 10.5% ועל הפיקדון הוא מרוויח תשואה נאה של 0.7%. בועז נזקק למספר שניות על מנת להרים את הלסת מהרצפה. אז איך הצעתם לי לקחת הלוואה במקום לפרוע את הפיקדון? אז החלו הגמגומים – זו בטח הייתה טעות, הפקידה לא הבינה מה אמרת, אתה לא הבנת למה היא התכוונה אולי...ואיך זה, שאל בועז, שהפיקדון אותו סגרתי על ריבית של 2.5% הפך פתאום ל-0.7%? גם לשאלה זו לא קיבל בועז תשובה ברורה.

אין זה סוד שרמת ההשכלה הפיננסית בישראל היא נמוכה עד כדי לא קיימת. יתכן כי בשנים עברו הבורות הציבורית הייתה נוחה לגופים הפיננסיים הגדולים במשק. אך כיום, בעידן של תחרות מוגברת בין הבנקים לחברות הביטוח ובתי ההשקעות על הונו האישי של הצרכן הישראלי, כדאי לאמץ מדיניות חדשה. לימוד מסודר של ניהול כלכלת בית, הלוואות ומשכנתאות  ושימוש בשוק ההון ככלי לחיסכון לטווח ארוך ייטיבו הן עם הציבור והן עם הגופים הפיננסיים. הציבור הישראלי יפסיק להפקיד בפיקדון נושא ריבית זעומה את חסכונותיו וייעשה מעורב יותר בכלכלה ובשוק ההון המקומי והבין-לאומי. בטווח הארוך תרוויח החברה בישראל מתכנית מסודרת ללימוד פיננסי בריבית דריבית – השכבות החלשות לא יצטרכו עוד לסמוך על חקיקה "חברתית" של חברי הכנסת על מנת לסגור את החודש; התוצר בארץ עשוי לגדול והאבטלה עשויה לרדת עקב השתתפות גדולה יותר של הציבור בכוח העבודה ועקב התייעלות הפירמות על ידי כוח עבודה משכיל יותר.

טיפ פיננסי

הנה טיפ פיננסי לסיכום. מי שמפחד להוציא את הכסף מהבנק ומאמין רק ביציבות של בנק גדול יכול לעשות אחד מ-2 דברים – להפקיד את הכסף בפיקדון שקלי בריבית של 2.5% בערך. לחילופין יכול בועז לקנות איגרת חוב של הבנק בו הוא מפקיד את כספו. לדוגמא, אג"ח שקלי לשנה של בנק הפועלים מניב תשואה של 4.86% ברוטו. איגרת חוב צמודת מדד של אותו הבנק מניבה תשואה של 3.3% לשנה, כך שבמידה ותירשם אינפלציה של 2% תניב האיגרת תשואה של 5.3% ברוטו. אלו תשואות גבוהות בהרבה מאותם 2.5% שמציע הבנק בפיקדון, ובטח שהרבה יותר מה-0.7% שקיבל בועז. בהנחה שבועז ישכיל להתמקח עם הבנק על העמלות, או יעביר את חשבון החיסכון שלו לאחר מחברי הבורסה האחרים, אז בתום התקופה תישאר בידו רוב התשואה אותה הניבה האיגרת.

דוגמה – תשואות על פיקדון ועל איגרות חוב בנקאיות:

• איגרות החוב לאומי מימון הת' ב', פועלים הנ' 24 ולאומי מימון הת' א' הן איגרות חוב צמודות מדד, כך שהתשואה המחושבת בטבלה הינה בהנחה של אינפלציה של 2% לשנה.
• פועלים הנפ' הת' ו' ולאומי מימון הת' א' הינן איגרות חוב שנפרעות בעוד שנה. האחרות נפרעות בטווח של 1-3 שנים ולכן מניבות תשואה שנתית גבוהה יותר.
• לדוגמה – התשואה לאחר עמלות על איגרת חוב כמו פועלים הנ' הת' ו' תהיה 4.6% לשנה (בהנחה של עמלת קניה/מכירה של 0.1% ללא דמי משמרת וללא מס רווח הון).

סיכום

לימוד הנושאים הפיננסיים הוא חשוב לכל אדם בישראל, ללא קשר לגילו, מוצאו או מינו. אם ישראל רוצה ליישר קו עם המדינות המפותחות בעולם, עליה להשקיע גם בחינוך הפיננסי של הנוער והבוגרים במדינה. בעוד שבישראל רובו  של הציבור רואה את הבורסה בתור "קזינו מסוכן", רואה עמיתו האמריקאי את שוק ההון ככלי לחיסכון טווח ארוך. בעקבות זאת המשקיע האמריקאי מחזיק מניות לשנים רבות, משלם עמלות נמוכות ונהנה מדיבידנדים שמנים לאורך הזמן, המשקיע הישראלי מרבה לבצע פעולות סותרות בטווח זמן קצר כאשר הוא נוטה להיכנס לשוק בשיאים ומוכר בשפלים. בתהליך הזה מפסיד הציבור כסף רב מתוך חסכונותיו. על הציבור בישראל להבין כי השכלה בנושא שוק ההון חשובה לא פחות ממתמטיקה, אנגלית או ספרות.