בחוק קיימת דיפרנציאציה בין העבירות השונות של נהיגה ללא רישיון בתוקף. נהיגה עם רישיון שתוקפו פג, עד שישה חודשים ממועד התפוגה, לא נחשבת עבירה חמורה, ואף אין בגינה הזמנה לדין. מעבר לששת חודשי החסד האלה, או במקרה של נהג שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה,- זו כבר עבירה המחייבת הגעה לבית המשפט (כל אלה עדיין בתחום של סע' 10 א', למתעקשים לדעת, בפקודת התעבורה). והחמור מכולם – נהיגה בעת פסילת רישיון (אליה מתייחס סעיף אחר בפקודה, המחמיר בהרבה מהקודם. סעיף 67 דווקא). ונוותר רגע על הציניות – מדובר כאמור בהפרדה לדרגות חומרה שונות לגמרי, ובפועל פועלים שופטי בית המשפט בדיוק על פי רוח זו.
יחד עם הנאמר, יש לציין שבעקבות עליה חדה למדי במספר העוברים על סעיף 10 א, החלו בתי המשפט להשיט גם שם עונשים קשים יותר, עד כדי מאסר על תנאי. ומנגד, לסבר את האוזן - המחוקק מזכיר 'נסיבות מיוחדות' בפרטו את עבירות הנהיגה ללא רישיון. אחת הנסיבות הנפוצות שמקובל לנהוג בה גישה מקלה, היא מצב כלכלי קשה, שמונע מהנהג את חידוש הרישיון על ידי משרד הרישוי, עקב חובות כספיים.
החוק, כפי שבא לידי ביטוי בפקודת התעבורה, מתייחס, אם כן, בחומרה לנהיגה בפסילה, והוא מאפשר תקופת מאסר מרבית של שלוש שנים, פסילה נוספת לתקופה של שנתיים וקנס כספי של מאה אלף שקלים, על עבירה זו. גם השופטים נוהגים להקשיח עמדות במקרה של נהיגה בפסילה, ובלא מעט פעמים משתמשים בעונשים חמורים, עד כדי מיצוי העונש האפשרי. שכן, עבירה זו נתפסת כמקרה של זלזול בוטה בחוק.
תפיסת עברייני נהיגה בפסילה מתאפשרת בבדיקות אקראיות של שוטרים, ובחלק מהמקרים מגיעה המשטרה אל מפרי החוק בזכות מידע מודיעיני. המשטרה אף מפעילה כוח אדם ייעודי לאיתור מידע כזה והבאת העבריינים לדין. הפסולים המתחכמים, אשר מחזיקים בידם רישיון בדרכי מרמה, לא יוכלו כמובן להוליך את השוטרים שולל, שכן בדיקות רבות, אפילו שגרתיות – אקראיות, תכלולנה בדיקת הפרטים במסוף שבניידת, ובשלב זה יתגלה העניין מייד.
לגבי אופן השלילה, ישנן מספר אפשרויות. הנפוצות שבהן הן: פסילה על ידי משרד הרישוי, במקרה של צבירת נקודות תעבורה; פסילה מינהלית – המקנה לקצין משטרה את הזכות לשלול רישיון; ופסילה בעקבות פסק דין של שופט בית משפט.