כיום כבר ידוע לכל כי הגישה הרב מערכתית לטיפול בבעיות השמנה בקרב ילדים היא הדרך היחידה העשויה לתת פתרון אמיתי ולאורך זמן.
הדבר נובע ממחקרים רבים שמראים כי למרות שאין שני ילדים דומים, ניתן למנות סיבות ומאפיינים דומים מאד לילדים הסובלים מעודף משקל.
מחקרים אלו הראו כי לנושא ההשמנה בקרב ילדים בעולם המערבי יש מספר סיבות החוזרות על עצמן אצל כל הילדים אם כי במינונים שונים:
- סביבה שמזמינה פחות פעילות גופנית (פחות משחקים בחוץ, יותר הסעות ממקום למקום וכו')
- יש תחרות קשה לפעילות גופנית מצד המחשב והטלוויזיה
- שפע של אוכל מעובד, זמין וקל להכנה המכיל רכיבים תזונתיים ירודים
- שפע של חטיפים והצעות מפתות אחרות
- שני הורים שנאלצים לעבוד עד שעות מאוחרות דבר שמפחית את "זמן האיכות" המשפחתי וההזדמנות לתת דוגמה אישית
- דמויות טלוויזיוניות ותרבות ה"סלבס" שמציבות רף בלתי מושג לחיקוי, וסיבות נוספות.
למזלנו הדבר קורה יחד עם טרנד עולמי למודעות לתזונה נכונה, אורח חיים בריא ופעילות גופנית. העניין הוא רק שהמגמה השלילית, לפחות כרגע, גוברת ואף משתלטת על הטרנד הבריא. לראיה ברוב המדינות המפותחות נרשמת עליה בעשורים האחרונים בשיעור ההשמנה בקרב ילדים. במילים אחרות, יותר ויותר ילדים שמנים ובין השאר להורים במשקל תקין.
פתרונות חד-ממדיים לבעיה רב מימדית
הוכח כי פתרונות אשר מטפלים במרכיב אחד של ההשמנה מגיעים ל"הצלחה" בדמות ירידה במשקל, אך אינם מגיעים לפתרון ארוך טווח. ברגע שמפסיקים את הטיפול- הגוף חוזר למסלול המוכר והרגיל. למשל, ילד שהולך למפגשים אצל דיאטנית ומקבל הנחיות ברורות, מה לאכול וממה להימנע, מצליח לרדת במשקל הלכה למעשה. בגלל ההנחה ש"אם הילד ירד אפשר לסיים את המפגשים", "הוא בסה"כ צריך לשמור על הקיים" ו"החלק הקשה מאחוריו" שיכולה להגיע גם מההורים וגם מהדיאטנית עצמה, מתקבלת החלטה להשהות את המפגשים. בהמשך, מכיוון שלא בהכרח ניתנו כלים להתמודדות לאורך זמן- חלה רגרסיה. בפועל מחקרים רבים הראו כי אחרי תקופה מסוימת (משתנה מילד לילד) הילד חוזר להרגלים הישנים.
דוגמה נוספת יכולה להיות מאמן כושר אישי, או כל פעילות גופנית בקבוצה או לבד. אם אין נגיעה בצד התזונאי, לא מתקיים טיפול אמיתי בבעיה ואז נראה מצבים שילדים "משלימים את החסר", בעקבות הפעילות הגופנית ומבלי לדעת מה הגוף צריך- והבעיה האמיתית לא נפתרה. בהמשך, אם מסיבה כלשהי מפסיקים את הפעילות הגופנית נראה חזרה להרגלים הישנים.
פתרון מקובל אחר יהיה בזירה הטיפולית, פסיכולוג או מטפל אחר שיעבוד על הדימוי העצמי, הבגרות, קבלת החלטות, יתן כלים להתמודדות עם משברים ותסכולים וכו'. גם זה פתרון שהוכח שלא ייתן מענה לצורך בשינוי אורח חיים אמיתי.
מסתבר שאפילו דוגמה אישית מההורים ושאר בני המשפחה, אינה מספיקה בהכרח. זה יכול להיות מאד מתסכל להורים שאוכלים רק אוכל בריא ובדרך מהעבודה או בחזרה עוברים דרך המכון כושר לשעת אימון, אך הילדים לא "נדבקים" בחיידק.
אז מה עושים??
כמו שפתחתי- רק גישה רב מערכתית הוכחה ככזו שמסוגלת לתת מענה אמיתי וחשוב מכך- לאורך זמן. רק השילוב בין:
פעילות גופנית, ייחודית לילד עם בעיית השמנה ואטרקטיבית מספיק בשביל למשוך אותו מחוץ לבית בכל ימות השנה.
עבודה עם פסיכולוג/מטפל שייתן כלים להתמודדות עם מצבי חרדה ותסכול, לצד העצמה והקניית ביטחון בעצמי ובגופי, יחד עם כלים להתמודדות עם הקושי בדמויות הבלתי ניתנות לחיקוי מהטלוויזיה.
עבודה עם תזונאית קלינית על מנת להכיר את אבות המזון ודרכים רבות ומגוונות ליצור לעצמי מנה המורכבת מכולם.
כל זאת בפיקוח וליווי רפואי צמוד שעוזר לילד להכיר את מערכות הגוף השונות ולתת כלים אמיתיים וישימים לטיפול ותחזוקה שוטפת של המתנה הגדולה שקיבלנו- הגוף שלנו. איך לדאוג לה כדי שהיא תדאג לנו.
מחקרים גם הראו את חשיבות הקבוצה בתהליך. בכל הגילים (ובמיוחד בגילאי 10-17) נצפתה רמת שינוי ואיכות שינוי גבוהים משמעותית לילדים שהיו בתהליך קבוצתי לעומת חבריהם שעברו תהליך אישי. ילד שמעדכן בקבוצה כי הוא ניסה אתמול עגבניה "וזה לא כל כך נורא" מקדם את התהליך שעוברים הילדים האחרים באפקטיביות רבה יותר לעומת תזונאית שמעודדת לאכילת ירקות.
ואת כל זה נצפה בשילוב הנכון של ההורים בתהליך. איך להתייחס לעניין בבית? להגיב או לא? ובקצרה- איך לתת את הגיבוי הנכון לתהליך שעובר הילד, מתוך הבנה שהילד ורק הוא נושא באחריות האמיתית לגופו ולבריאותו.
ואם עושים את הכל, אפשר להבטיח שינוי אמיתי באורח החיים?
לא. אבל אנחנו לא רחוקים. צריך עוד שני דברים קטנים אך גדולים.
הראשון זה לפסול אפשרות שלגוף יש מניעה רפואית פיזיולוגית מלהגיע למשקל גוף תקין (קיימת בקרב 5% מבעלי עודף משקל). את זה עושה רופא ילדים בתחקור ובדיקות גופניות ולעיתים אף בדיקת דם פשוטה.
אחרי ששללנו את האפשרות הזו נשאר הדבר השני והחשוב- התמדה!
מחקרים הוכיחו כי על מנת להצליח בתוכנית לשינוי אורח חיים רב מערכתית חייבת להיות התמדה. כלומר צריך להגיע לכל המפגשים ולהשתתף בכל הפעילויות (גם הילדים וגם ההורים). נמצא מתאם גבוה מאד בין ההתמדה לבין ההצלחה לאורך זמן. ניתן אף לומר כי אחוז ההתמדה בתוכנית דומה לאחוז ההצלחה בתוכנית לאורך זמן.
זהו ממצא מרתק בעל משמעות עצומה- רק צריך להתמיד ולהגיע וההצלחה כמעט מובטחת: שינוי אורח חיים אמיתי לילד שמקבל התחלה חדשה לחיים בריאים ומאוזנים.