חפש מאמרים:
שלום אורח
25.02.2021
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

עולם הבארוק של אז'ן גרין: המרחב והאור בסרטו לה ספיינצה

מאת: ד"ר אורנה ליברמןצילום07/06/20151053 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

כבר מההתחלה נפעם הצופה, שרואה בפעם הראשונה סרט של גרין, מאופן ההיגוי האיטי והמעושה של השחקנים, גם כשהם מדברים בענייני יומיום, ומהתיאטרליות הקפואה של תנועותיהם, אך עד מהרה הוא נכבש בקסם שהם מהלכים עליו. מה שנראה כמלאכותי הופך לטבעי. איז'ן גרין, מחזאי, במאי, שחקן, מורה למשחק, משורר וסופר, הגיע אל צרפת מארה"ב ואל הקולנוע מהתיאטרון. החל משנות השמונים ניהל קורסים, באיטליה, סיציליה ושוויץ, בהם לימד שחקנים וזמרים את הקודים המיוחדים של אמנות הבארוק. גרין פרסם גם ספרי עיון (ביניהם מסה מקיפה על הבארוק), קובצי סיפורת ושירה ובעשור האחרון גם כחמישה רומנים.

מאהבתו לבארוק נובע גם עיסוקו בשפות וברטוריקה - אמנות הנאום. גרין רהוט, מלבד באנגלית ובצרפתית, גם באיטלקית, בגרמנית ובפורטוגזית והקדיש סרט תיעודי באורך שעתיים לבסקית, אחת מהשפות היותר עתיקות, במסגרת מאמציו לשימור מכמנים תרבותיים העלולים ללכת לאיבוד. מכאן גם דאגתו לארמית, שפה עתיקה בסכנת הכחדה חמורה, המובעת בסרט בקטע דרמטי בו הוא, הבמאי גרין, מופיע לגיחה קצרה בתפקיד של פליט כשדי, מעין גלגול של נביא קדום, שמשפחתו נפוצה לכל עבר והוא עצמו נאלץ לברוח מכפר מולדתו בעירק, בנסיבות הטרגיות הידועות. זוהי דרכו של הבמאי להצטרף למתריעים נגד השמדת השפה המקומית העתיקה שמאז הקיץ האחרון מואצת סכנת היעלמותה. על הקהילות הנוצריות הדוברות ארמית כשפה יומיומית נאסר כל שימוש בה. עם, תרבות ושפה, שנשללים מהם "המרחב והאור", בלשונו של גרין, צפויים לכיליון.

דומה שאין דבר שגרין מואס בו יותר מאשר באלימות ובגסות שעולם הבארוק משמש לו מעין תריס מגן בפניהן. בדיחות גסות ותפלות והתבטאויות וולגריות בכללן מעלות העוויות בחילה בפניהם של הגיבורים. דבקותו הנלהבת של הבמאי בזרם הבארוק, המתאפיין לדידו בהדגשה של יופי, אנינות טעם, מקוריות, הדר, אצילות ויפעה, מסבירה את "מוזרותו" של הסרט. גרין, שנולד בניו יורק בשנת 1947, למשפחה ממוצא אירופאי, עזב את "ארץ הברבריות", לדבריו, לצמיתות והתיישב בצרפת בסוף שנות השישים. מולדתו האמיתית היא עולם הבארוק ושפתו האמיתית היא צרפתית שעל טוהרה הוא מקפיד ובה הוא כותב את יצירותיו המגוונות, מחזות, סיפורים, שירים, מסות, תסריטים, רומנים, ועוד.

אחרי לימודי ספרות והיסטוריה של האמנות בפריז, הקים גרין ב-1977 קבוצת תיאטרון, Th??tre de la Sapience, תיאטרון הספיינס, דהיינו, החוכמה, שלצד עיסוקה בתיאטרון ניסיוני פואטי עכשווי, החייתה רפרטואר צרפתי בארוקי והעלתה מחזות של רסין וקורניי. אך גרין לא קיבל את התקציבים הממסדיים הנחוצים ופנה אל הקולנוע. ואולי גם זו לטובה, כי סרטיו האסתטיים ויוצאי הדופן באצילותם, סרטים אמנותיים על אמנות ובשם האמנות, מגיעים אל קהל רחב יותר ומתחילים לנחול הצלחה. הישענות על הקוד הבארוקי ועל יופיו של הנוף האיטלקי, הטבעי והאורבני, מאפיינת את סרטו האחרון של גרין, La Sapienza, החוכמה, באיטלקית.

סגנון הבארוק נולד ברומא, באמצע המאה ה-16, ובסרטו זה, האחרון בינתיים, חוזר גרין למקורותיו. שם הסרט, באיטלקית, לה ספיינצה, החוזר על השם, בצרפתית, שבחר גרין לקבוצה שהקים, תיאטרון הספיינס, נמצא בשמה של כנסיית איב הקדוש של החוכמה, Sant’Ivo alla Sapienza, ברומא. איב הקדוש היה כומר צרפתי-ברטוני, שופט מטעם הכנסייה,  מהמאה ה-13, שהקדיש חייו לעשיית צדק וצדקה ונודע ביחוד בהגנתו על עניים. הכנסייה תוכננה במאה ה-17 על ידי רב האמן, הפסל והאדריכל הגאוני בורומינו, שהוא אחת מדמויות המפתח בסרט. פרנצ'סקו בורומיני, האדריכל הנערץ על ידי גרין וגיבורו אלכסנדר, הוא "הבארוק המיסטי" בעוד שיריבו, לורנצו ברניני, הוא "הבארוק הרציונלי". מפעלו הכביר של ברניני בעיצוב פניה של רומא העיב על הישגיו של בורומיני אך כיום מוכרת גדולתו בעולם כולו ואפשר להתרשם מגאוניותו בכנסיות כמו זו.

כנסיית איב הקדוש של החוכמה והמבנים הסמוכים לה הנמצאים בכיכר לה ספיינצה שימשו את אוניברסיטת רומא מאז הקמתה ועד שעברה מהרובע בשנת 1935. המבנים סביב הכיכר הפכו לימים לארכיב הלאומי של איטליה. העיקרון שהנחה את בורומיני בבניית הכנסייה היה ריבוי בתוך אחדות. בעיצוב הכנסייה הציג בורומיני סימבוליזם מורכב אך הרמוני הנתון לפירושים רבים. תכנית הקרקע מבוססת על צורת מגן דוד, הצורה הלוליינית של הכיפה מזכירה את מקדש הזיגורט המסופוטמי (שמגדל בבל היה, ככל הנראה, מבנה מסוגו), הלהבה בקצה הכיפה תומכת בצלב על גוף כדורי. האור הרב המציף את חלל הכנסייה, מתפזר בה באופן שווה וצובע בשקיפות את הכתלים, נכנס וחודר גם בעד החלונות הגבוהים וגם בעד הכיפה. באור ובמרחב ידובר הרבה בסרטו של גרין. מרחב מואר שיאחד את בני כל הדתות הוא חלומו של פרח האדריכלים הצעיר, גופרדו, המשמש פרדוקסלית כמורה דרך לאדריכל המנוסה והוותיק, אלכסנדר.

בורומיני, שראה עצמו כיורש רוחני של מיכלאנג'לו, החל את הקריירה שלו כסתת אבן וכפסל. יותר מכול היה פסל של בניינים. הוא שם את הדגש על עיצוב החלל והכניס תנועה לכל חלקי גופו של המבנה כדי להגיע אל השלמות הנכספת שאותה חיפש בקנאות. בתחילה עבד כסתת וכפסל לצד קרוב משפחתו, בהשלמת כנסיית פטרוס הקדוש, ולאחר מכן, כעוזרו הראשי של ברניני. בין שני האדריכלים הגדולים התעוררה מחלוקת שהביאה להתפרצות אלימה ב-1633 שלאחריה נפרדו דרכיהם.

בשנותיו האחרונות, בורומיני שקע בדיכאון והתנתק כמעט לחלוטין מסביבתו. בתקופה זו שבה הסתגר רוב הזמן בסטודיו שלו, הגה וטווה תוכניות אשר ידע כנראה שאף פעם לא תבוצענה. בו זמנית, השמיד רישומים רבים שרשם לפני כן, מחשש שיריביו יעשו בהם שימוש לצורכיהם. בסופו של דבר, ברגע של ייאוש, שם קץ לחייו.

סיפור התאבדותו של בורומיני משוחזר בסרטו של גרין באופן מקורי ביותר  בחלומו הלילי של אלכסנדר שבו נשמע רק קולו וקול עוזרו ובו נראות רק ידיו, החרב עליה השליך עצמו, פיסת אריג, מיטה ורצפה. מעיון בביוגרפיה של האמן נראה שגרין נצמד בנאמנות מרובה לעדותו של בורומיני שאחרי שקרע את עצמו בחרב ונפצע קשות, נפטר רק למחרת והספיק לתאר את נסיבות האירוע הדרמטי שעליו התחרט. בהצהרתו מספר בורומיני שלאחר ארוחת הערב כתב בעיפרון את צוואתו עד שלוש לפנות בוקר. עוזרו ומטפלו האישי, רב בנאים תחת פיקודו, שישן בחדר הסמוך, הבחין באור הבוקע מהחדר וביקש ממנו לכבות את האור. כבר מאוחר ומוטב שילך לישון. בורומיני הביע את דאגתו מכך שכאשר יתעורר, לא ידע להדליק את המנורה. העוזר פרנצ'סקו הרגיע אותו באמרו לו שהוא עצמו ידליק את המנורה. בורומיני עשה כדבריו וכיבה את האור. בשעה חמש או שש התעורר והודיע לפרנצ'סקו שזוהי העת להדליק את האור. פרנצ'סקו השיב "לא, אדוני" והסירוב עורר בבורומיני אי סבלנות ורצון לפגוע בעצמו. עד שעה שמונה ושלושים העסיקו אותו מחשבות טורדניות על הדרך שבה יוכל לבצע את תוכניתו האובדנית תוך שחמתו ויאושו משום חוסר האור הולכים וגוברים. בורומיני לא היה מסוגל לשאת את החושך. לפתע נזכר בחרב המונחת למראשות מיטתו, שלף אותה מתערה והתנפל עליה בכל כוחו. הוא נפל על הרצפה, מתבוסס בדמו, ופרנצ'סקו, שחש לחדר לשמע צעקותיו, הזעיק עזרה. הוא והאחרים הוציאו את החרב מגופו של הפצוע והשכיבו אותו במיטתו. עד כאן הצהרותיו של בורומיני ערב מותו.

בסרטו של גרין, פרנצ'סקו נתקף ברגשות אשם על שסרב לבקשת אדונו להדליק את המנורה, הוספה המחברת בין סיפורו של בורומיני לסיפורו של אלכסנדר, הסובל גם הוא, בצדק או שלא בצדק, מרגשי אשמה בנוגע למות שותפו. עלילת חייו ומותו של בורומיני מעומתת עם עלילת חייו ולידתו מחדש של אלכסנדר. בורומיני, מושא הערצתו של אלכסנדר, האדריכל הצרפתי המתחקה על עקבותיו של רב האמן האיטלקי, יצר שפה אישית פואטית, וכמוהו, אז'ן גרין, במאי סרטים, מצא לשון אישית המאפשרת לו להגיע למטרות שהציב לעצמו בדרך ביטוי זו. "כבר מהסרט הראשון שלי, "כל הלילות", אומר גרין, "מצאתי את סגנוני הקולנועי וב"לה ספיינצה" השתמשתי במרבית המרכיבים המאפיינים את סרטיי הקודמים." גרין מתקומם נגד הבנליזציה של אמנות הקולנוע היוצאת, בהשפעת הטלוויזיה, האינטרנט והצילום הדיגיטלי, נגד חותם אישי, כמו זה שמטביעים הבמאים הנערצים עליו ביותר, ביניהם מיכלאנג'לו אנטוניוני, יסוג'ירו אוזו ורובר ברסון. בין תגיותיו האישיות של גרין נמנים, לדבריו, קצב איטי אך ער וניסיון ללכוד את האנרגיה הרוחנית המסתורית האצורה בטבע ובאדם, שבחיי יומיום אנחנו כמעט לא מודעים לה.

הסרט פותח בזכייתו של אלכסנדר, אדריכל צרפתי בשנות החמישים שלו, בפרס אדריכלות נכבד ובנאום שהוא נואם בטקס קבלתו. זכור עניינו של גרין ברטוריקה. למרות שהמקצוע מכיר באלכסנדר וחולק לו כבוד, חייו אפרוריים וכבויים. הוא נושא על גבו משא אישי כבד וגם המבנים השימושיים והרציונליים שתכנן לא מביאים לו סיפוק. הפשרות שעשה, הן בחייו המקצועיים והן בחייו הפרטיים, הפכו אותו לאדם מר וזעוף. אירוע טרגי המתגלה במהלך הסרט הרחיק אותו מאשתו אליינור, פסיכולוגית-סוציולוגית, אישיות טובת לב וזוהרת, העולה על בעלה בטוהר מידותיה.

כדי להסיח דעתו מההרהורים העגומים על משמעות חייו, אלכסנדר מחליט שזוהי השעה לנסוע לאיטליה ולהגשים את תוכניתו משכבר הימים, כתיבת חיבור על מושא הערצתו, אדריכל הבארוק המיסטי בורומיני, הגדול בעיניו מאדריכל הבארוק הרציונלי ברניני.

הוא מקבל את הצעת אשתו להצטרף אליו ולחופי אגם מאג'ורה המוארים, מחוזות הילדות של בורומיני, הם פוגשים באח ובאחות צעירים, גופרדו ולביניה, שהיו יכולים להיות ילדיהם. לאח ולאחות תהיה השפעה מכרעת על הבעל והאישה. מעבר החוכמה לא מתבצע רק מהמבוגרים לצעירים אלא גם להפך. הצעירים מביאים את המבוגרים אל האור והחיים שנשמטו מהם במשך השנים.

גופרדו הצעיר שסיים זה עתה תיכון מתעתד ללמוד ארכיטקטורה בוונציה בעוד שאחותו לביניה מחלימה ממחלה פסיכוסומטית מעידן אחר. אליינור נשארת עם לביניה בסטרזה, לחוף האגם, ואלכסנדר נוסע עם גופרדו לטורינו ולאחר מכן לרומא, בעקבות בורומיני. הקשרים המיוחדים הנרקמים בין הזוג הצרפתי שמדבר איטלקית לבין האח והאחות האיטלקיים, דוברי צרפתית, מסייעים לזוג המבוגר לחזור אל מקור אהבתם. במקביל, מבינים האח והאחות את הצורך להיפרד מהילדות ולהיפרד זה מזו. תמונת הסיום מציירת שני אנשים מבוגרים המתקרבים זה אל זה כדי למצוא נעורים חדשים ושני צעירים המתרחקים מהם כדי להגיע לבגרות, בשם החזרה ל"מרחב" ול"אור".

ב"מרחב" וב"אור" עוסקת אמנות הארכיטקטורה, שלה מקום נרחב בסרט, המאפשרת לבמאי לחבר בין חומר לרוח, בין אבן למיסטיקה. במגעו עם הבחור הצעיר, תלמיד נאור ואופטימי, משתחרר אלכסנדר אט אט משדיו. הקשר לא נעשה בקלות. אך התנהגותו של גופרדו שאינו מנסה למצוא חן ותשובותיו הכנות, המעידות על עולם פנימי עשיר, מפשירות את אלכסנדר המסוייג מקפאון הסתגרותו.

אלכסנדר מוצא עניין בגופרדו האריסטוקרט, השונה מאוד מהאמנים הצעירים האחרים בני גילו, זוכי מילגת וילה מדיסיס, המוצגים בסרט כקריקטורה נלעגת של יומרנות, סנוביזם אינטלקטואלי ורדיפת תענוגות אובססיבית. זהו לא הקטע ההומוריסטי היחיד בסרט שבו מוצא הצופה את עצמו פורץ בצחוקים עזים לא פעם.

פגישתו עם גופרדו מאפשרת לאלכסנדר לעשות תיקון לפרשת יחסיו עם עוזרו ושותפו בעבר. אלכסנדר משתחרר מרגשי אשמה לאחר התאבדותו של עוזרו. לאופן המיוחד שבו מוצגת התאבדותו של בורומיני בסרט חשיבות רבה בעניין זה. כמו מראת מימיו הצלולים של אגם מאג'ורה, כך גם אירועי העבר ההיסטורי הרחוק משקפים את אירועי העבר האישי הקרוב ומתקשרים אל ההווה – הפגישה המבורכת עם האח והאחות. במקביל, עושה אליינור תיקון לפרשה טרגית אחרת הקשורה במות בתה כשהיא מצילה את לביניה ממחלת החולשה הפסיכוסומטית שאיימה לנתקה מהחיים ולכבול אליה את אחיה. אלכסנדר ואליינור פותרים קשרים סבוכים וכואבים מהעבר שגרמו לשקיעתם בבוץ של עוגמה ואפרוריות בעזרת החסד וההצלה שהם מרעיפים על האח והאחות שהם פוגשים בדרכם. אהבה זוגית לעומת אהבה בין אח ואחות שגם היא משתחררת מצלליה.

לחוכמה, לפי גרין, יש מובן תיאולוגי, מוסרי, אסתטי ואתי. החוכמה היא ידע ורגישות, תחושה ומחשבה, תבונה והגינות. בערכים נעלים אלה דבקים ארבעת גיבורי הסרט שפניהם, כמו קשתותיו המפוסלות של בורומיני, חצובים בשיש, מוארים בקרני אור. המקדש הוא אדם, האדם הוא מקדש, בחסותו של קלאודיו מונטוורדי, מחולל המעבר מהמוזיקה של הרנסנס לזו של הבארוק, שצליליו מגיעים תמיד בזמן הנכון כדי להטעים את השינויים והתמורות בנפשם של הגיבורים. סרט כמו מעידן אחר שהדיה של האקטואליה, שלכאורה זרה לו, פולשים אליו מדי פעם, כדי למחות, להגחיך, לצחוק או לחייך.

לאור הצלחת הסרט באולמות הקולנוע הצרפתיים, האם העוף מוזר אז'ן גרין הוא בדרך להפוך אושייה תרבותית?

קדימון הסרט

מוזמנים אל הבלוג שלי, לשון, ספרות, אומנות. בפוסט על הסרט יש קישורית לקדימון:

https://liebermanorna.wordpress.com/

 

הוצאתי לאור גם ספר

אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, סלע, 2013

http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=63643#.ViOM1oehecw

זמין גם בגרסה דיגיטלית בהוצאת מנדלי ובהוצאת עברית של סטימצקי.

מוזמנים לקרוא ממנו את הפרק הראשון באתר סימניה:

http://simania.co.il/e/4527/0

 

 

 

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה

 

עיסוקי בשפה העברית כמורה באולפן הביא אותי לכתיבת מחקר ארוך שנים על לשון המקרא שממנו עיבדתי את ספרי: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה. ההרפתקה המרתקת התחילה עבורי כשהבחנתי, להפתעתי, שכל מילה ומילה מכילה כפיל ניגודי: רע (ההיפך של טוב)/רע, רעות, רעיה, און (כוח)/און (חולשה, עצב), חיל (גבורה)/חיל (פחד), חלש/חלש על, שר (שריר, שררה)/רש, עמד/מעד, פרה/רפה, שואה/ישועה, ציון Tsiyon(ארץ פוריה)/צָיון  Tsayon (צייה), חופה (הגנה)/פח, פחת (מלכודת), ברא (יצר, הוליד)/ בֵּרֵא (חתך, דקר, הרס, הרג), תם/טמא, נגע/עונג, שֵׁדִים/שדי, אל/לא ועוד הרשימה ארוכה. הצמד גלות/גאולה ידוע לכול, מצוטט ונלמד רבות, אך לא הייתי מודעת לעובדה, לפני שניגשתי למחקר, שמימדי התופעה רחבים כל כך.

כפל המשמעות אינו מאפיין את העברית בלבד. הבלשן הגרמני קרל אַבֶּל (1837-1906) זיהה תופעה זו במצרית עתיקה שבה אותה מילה ציינה שני מושגים מנוגדים. המילה כֵּן, למשל, פירושה היה חזק וחלש בעת ובעונה אחת. המצרים הקדמונים, לפי התיאוריה של קרל אבל, לא יכלו להבין את מושג הכוח בלי להשוות אותו לניגודו. התפתחות השפה ודובריה גרמה במשך הזמן להתפצלות המילים. המילה כֵּן שפירושה היה חזק וחלש התפצלה ל-ֵּן חזק ול-כָּן חלש. קרל אבל ייחס את התופעה לכל השפות השמיות וההודו-אירופאיות שבכולן ניתן עדיין למצוא שרידים לאופן החשיבה הקדום. בלטינית, ביוונית ובאירנית, לתואר קדוש יש שני פנים, פן חיובי, הקשור לאופיה הידידותי לאדם של השכינה ופן שלילי, מאיים, המצביע על מי שאל לו לאדם להתקרב אליו פן יבוא עליו עונש נורא.

ממצאיו של קרל אבל נתקלו בהתנגדות קשה מצד עמיתיו ולולא מאמרו של פרויד מובנים מנוגדים של מילים עתיקות המסכם את התיאוריה של הפילולוג, שאותה מצטט אבי הפסיכואנליזה כדי להקביל אותה לאמביוולנטיות של החלומות, קרוב  לודאי שקרל אבל היה נבלע לחלוטין בתהום הנשייה. פרויד שחיפש קשרים בין פסיכואנליזה להיווצרות השפה קרא בשקיקה את כתביו של קרל אבל ופרסם עליהם את מאמרו המפורסם שבו הוא עורך הקבלה בין הגאי השפה לדימויי החלום. חקירת לשון המקרא מוכיחה על אף הכול שקרל אבל צדק גם צדק. ואף יותר מכך, לשון המקרא כל כולה חתומה בחותם הדואליות הטבוע לא רק בסמנטיקה שלה אלא גם בכל מבניה, בין אם הפונטי, בין אם התחבירי ובין אם הדקדוקי. אותיות אהוי, למשל, בניגוד לכל האותיות האחרות שאינן אלא עיצוריות בלבד, ממלאות תפקיד הן של עיצור והן של תנועה. זכות היתר שממנה נהנות אותיות אלה נובעת מקרבתן הרבה לייצוג האלוהות. כל האותיות נתפשות, ליתר דיוק, כמייצגות את אלוהים, אך אהוי קרובות אליו יותר: א (אלף - במקום הראשון, "אלופה" וקודמת לכול) מסמלת את ראשוניותו ומצוינותו ו־הוי שמרכיבות את השם המפורש מסמלות את נצחיותו (היה, הוה, יהיה). כשאותיות אהוי נהגות כעיצורים, הן מייצגות את הפן הנתפש של אלוהים (אימננטיות) וכשאותן אותיות ממלאות תפקיד של תנועות ולא נהגות, הן מייצגות את מה שאין בכוח האדם לגלות (טרנסצנדנטליות). כשאותיות אלה מופיעות בשורשי פעלים, התנהגותן לובשת פנים מרובות. במקרים מסוימים, הן נמצאות אך משמשות כתנועה ולא הוגים אותן (קָרָא, למשל, מגזרת נחי ל"א, ק.ר.א, האלף הופכת לנחה). לעיתים הן אף נעלמות לחלוטין (גָּר מגזרת נחי ע"ו-ע"י, ג.ו.ר, הוו חסרה). לעתים הן מתחלפות באות אחרת מאותה קבוצה (הוֹרִיד מגזרת נחי פ"י, י.ר.ד, הוו הנחה באה במקום היוד השורשית. דוגמה נוספת: עָשָׂה מגזרת נחי ל"י, ע.ש.י, ההא הנחה באה במקום היוד השורשית. היוד השורשית בוחרת לה להתחבא מאחורי אותיות אחרות, בהתאם למקומה בשורש הפועל: כשהיא פ' הפועל, י.ר.ד, י.ל.ד, י.ר.י, היא "מתחפשת" לוו בהפעיל - הוֹרִיד, הוֹלִיד, הוֹרָה; כשהיא ל' הפועל, ע.ש.י, ק.נ.י, י.ר.י,  היא "מתחפשת", במקרים מסוימים, להא בפעל - עָשָׂה, קָנָה, יָרָה). בין אם האל מופיע, בין אם הוא מסתתר ובין אם הוא מתחפש, הוא תמיד אינסופי ונמצא בכל מקום, אומרות לנו אותיות אלה שאופיין כפול. גם תופעת הסמיכות הנפוצה כל כך בתנ"ך (למשל, רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בראשית א:יד; חַיַּת הָאָרֶץ, פס' ל) מחברת בין שני רכיבים ויוצרת ביניהם קשרים סמנטיים מגוונים תוך שהיא ממזגת אותם, מבחינה פונטית, למילה אחת. ניתן גם להוסיף בינתיים את הביטויים הנקראים צימודים, תֹּהוּ וָבֹהוּ (בראשית א:ב), שֹׁד וָשֶׁבֶר (ירמיהו מח:ג), כַּפְתֹּר וָפֶרַח (שמות כה:לג) שבהם, בניגוד לסמיכות, שני המונחים, המחוברים בוו קמוצה, שומרים על עצמאותם כשתי מילים העומדות בפני עצמן, נרדפות אומנם אך נפרדות. מומחי השפות המסופוטמיות מצהירים כיום שתופעת הדואליות שולטת גם בבבלית ואף בכל הלשונות שנכתבו בכתב היתדות.

הדואליות הטבועה בשפה משקפת את הדואליות המאפיינת את אלוהים, שליט אחד וכל יכול, נגלה ונסתר, ממית ומחיה, בורא הטוב והרע, יוצר האור ועושה החושך שמחץ את התוהו, גאל את הבריאה משִּׁביהּ ורפאהּ מחוליהּ. מפי עליון יצא הרע והטוב. כל מילה ומילה כמו חצויה לשניים, מכילה את הרוע הנורא של התוהו ובוהו, רעש, רעד וטבח, המזוהה עם האלילות ואת הטוב המתוק של הבריאה, שלום שלווה ובטח, סמל האמונה המונותיאיסטית המובעת בתנ"ך. ראיית העולם החדשה מעניקה לדו-הקוטביות של השפה משמעות מוסרית ספציפית בדרישתה לבחור בערכים שהיא מסמנת אותם כטובים ומבורכים, ערכי הבריאה, ולהתרחק מעולם האלילות המקולל, המתויג כשטני ומועד לכאוס. התורה נותנת לפני בני ישראל את הטוב והרע, את החיים והמוות, את הברכה והקללה, את שמירת חוקי ה' או את ההליכה אחרי אלוהים אחרים ומכוונת אותם לבחור בבחירה הנכונה: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים יא:כו-לב, ל:טו-כ). מטרת נושאי הדגל של המונותיאיזם התנ"כי היא לתקן את בחירתם של אדם וחוה ברע, באלילות ובמוות כך שכל משמעויותיהן השליליות של המילים שהתפרצו מכלאן ברגע בו נגסו שיני החוטאים בפרי המתוק שהפך למר תאבדנה את כוחן ואף תיעלמנה.

חקירת מילות התנ"ך לפי שיטתו של הבלשן העלום, קרל אבל, מגלה אופקים חדשים ומרתקים. משמעות האותיות והדרך הלא שרירותית בה הן מצטרפות למילים, חקירת קשרים סמנטיים בין אותיות ומילים דומות בצליליהן למרות הכתיב השונה (תָּוֶךְ/טֶבַח), התחקות אחר קשרים ניגודיים בין מילים קרובות (אֵל/אַל/לֹא), ולפעמים אף זהות (חֵמָה במובן של רַעַל נְחָשִׁים/יַיִן מֻרְעָל/זַעַם אֱלֹהִים לעומת אותה מילה במובן של חֶמְאָה, מַאֲכַל מוֹתָרוֹת מְפַנֵּק; שׁוֹד, במובן של שְׁדִידָה וּגְזֵלָה לעומת אותה מילה במובן של שְׁדֵי אֵם הַמְּנִיקָה בְּאַהֲבָה), פרישת מניפות אנגרמות של מילים (חֵץ/צַח, חַף/פַּח, פִּגּוּל/פִּלּוּג, רָקַע/קָרַע/עָקַר/עָרַק), כל אלה יגלו לנו איך עיבד המונותיאיזם התנ"כי את המיתוסים האליליים כדי להתאימם להשקפת עולמו המתבדלת ובאיזו חיוניות יצק תוכן חדש ומהפכני למסגרות הקיימות כדי לעודד את החברה האנושית לעדן את החייתיות הטמאה הטבועה בה מנעוריה, להתעלות ולהיטהר.

 ביתור הרע, לפי המקרא, חייב להיעשות לפי דגם בריאת העולם שבה בותר התוהו ובוהו, מפלצת דמויית נחש, ונחצה לשניים, בתווך, שוסף, נטבח ונזבח. מחיצת קרח זכה ודקה התקשחה ופלחה את מותני הענק המימי, מבדילה בין מחצית גופו העליונה  ומחצית גופו התחתונה. מסך ספיר זה שנקרא רקיע בישר את רגיעת הים הקדמון. חציית המים הראשונית, ביום השני לבריאה, המסמלת את אילוף חיית התוהו ובוהו חסרת הרסן, משמשת בתנ"ך כדגם על לכל פעולות האדם שראוי להיקרא בשם זה. כל החציות שעליהן יסופר לאחר מכן, הן במובן הביתוק (ברית בין הבתרים, בראשית טו, ניתוח צמד הבקר בידי שאול, שמואל א, יא:יז...) והן במובן הצליחה (ים סוף, הירדן, היבוק...) תחזורנה בווריאציות שונות על האקט הקוסמוגני המכריע של חלוקת המים לשני חלקים שווים, באמצעם. הצולח את המרחב והזמן חוצה אותו לשניים בגופו (וגם בנפשו) וחוזר בהכרח על פעולת הבריאה. כל מעשה ותנוחה, במילים אחרות, התנהגות האדם בכללה, חייבת, לפי התנ"ך, לחקות את כוונת מעשה פילוח המים, דהיינו, להפוך את התוהו הטמא לבריאה הטהורה. הרקיע פילח אכן כחץ את התערובת הבוצנית והעכורה והֲפָכָהּ למים צלולים וזכים. מהמילה חֵץ נגזרו המילים חָצָה ו-חֵצִי. חֵץ, בשיכול אותיות - צַח - רומזת לאופיו של הפיצול שבאמצעותו היטהרה טומאת הכאוס. פִּלּוּג מי בראשית הפך את הַפִּגּוּל לצחות.

מקור החיים מצוי, אכן, לפי התנ"ך, בפירודם המבוקר של המים. הטוב פילח את הרע בְּחִצּוֹ. ריבוים המרשים של הפעלים המציינים את פעולת ההפרדה (בָּצַע, בָּקַע, זָמַר, חָצַב, חָצָץ, חָתַךְ, טָבַח, כָּרַת, נִפֵּץ, נִתַּח, קָטַף, קִצֵּר, רָצַץ, שִׁסַּע, שִׁסֵּף, תִּוָּה/הִתְוָה ועוד הרשימה ארוכה) משמש הוכחה ניצחת לחשיבותו של הפילוח במעשה הבריאה המכונן. כל מילות התנ"ך ספוגות, כדוגמת התואר רָטֹב,  בטבעם הכפול של המים ונושאות משמעות חיובית ושלילית.

מתנין צמא דם, יהיר ומתנשא, הפך הים לבעל בריתו של הבורא, מודע לערכיו, עורג לקרבתו. תהליך הזדככות המים (מזכיכות לזכות, מגאווה לגעגועים) מבשר את שיבת בני ישראל הסוררים לגבולות נחלתם, מגלות לגאולה. הדרך ממדבר ישימון, לארץ פורחת, מצָיון   Tsayon (צייה) לציון  Tsiyon ,  עוברת באפיק שבו זרמו מי הבריאה כדי להתקבץ בגבולותיהם. עוד לפני שהגיעו המים ליעדם, כבר הפרו את השממה בדרכם, רמז להתלכדות ההפכים העתידה לבוא. מטוהרים ומזוככים, לאחר שהתמרקו ביסורים, מעפילים בני ישראל לארצם, כמו מי התוהו שחצו הרים ובקעות בדרכם למקום שיועד להם (תהילים קד:ו-י), אל מקום אחד (בראשית א:ט).

עידן הגאולה יאופיין אכן בהשלכת האחר ובדבקות באחד. זעקותיו האימתניות של התוהו שפרצו מלב המילים ברגע בו ננגס הפרי האסור תהפוכנה לרינה ולשירה. המיליל יהפוך למהלל. החוזרים לארצם יזכו לחיות בגופם ובנפשם את רגע איחוד ההפכים הנדיר והעצים שבו הופך הנחש את ארסו העז לדבש מתוק. התגוששות מובנים מנוגדים בבטן אותה מילה, כבמאורת נחשים מתפתלים, תסתיים בהתיישרותו של המעוקל ובהיטהרותו של הטמא. האלילות תחלוף, הרע יוסר, הזר יתמוסס, האחר יימוג, הכפילות תיעלם. האל יהיה אחד, שמו יהיה אחד, מערכת הערכים תהיה אחת, שפת העמים תהיה אחת, פיהם וליבם יהיה אחד: 

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. (צפניה ג:ט)

ד"ר אורנה ליברמן

המאמר מבוסס על ספרה של הכותבת: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, אתר מנדלי, יהדות

קישור לספר:

 http://mendele.co.il/?wpsc-product=sfathatanach

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ד"ר אורנה ליברמן

מאת: ד"ר אורנה ליברמןבריאות גיל הזהב29/04/161152 צפיות
בסדנה לחיים נכונים ובריאים נראה את הדרך לאזן את המערכת ההורמונלית באופן טבעי, מהם המזונות והתוספים החשובים ביותר להצערת הגוף, איך למנוע סרטן, להוריד סוכר, לשפר יצירתיות ולהגביר את השמחה, המוח, הריכוז והזיכרון. נלמד מהן 5 הבדיקות החשובות להעריך את תהליכי ההזדקנות וכיצד לייטב את התוצאות. כמו כן, נלמד דרכים לבדוק באופן אישי את רמות הויטמינים והמינרלים מעכבי ההזדקנות, שכל אחד מאתנו חסר וזקוק להם.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןבלשנות30/03/166034 צפיות
שר במקרא הוא איש בעל עמדת כוח, שליט, מושל, שופט, מפקד צבא או בעל תפקיד אחראי אחר. רש הוא עני, נקלה, נחות דרגה וחסר אמצעים. האם אין רש היפוכו הגמור של שר?

מאת: ד"ר אורנה ליברמןאומנות - כללי19/02/162070 צפיות
רחוב לה רגרטייה, באי סן לואי בפריז, שינה במאה ה-18 את שמו ונקרא רחוב האישה מחוסרת הראש. וזאת על שום שלט פרסומת לבית מרזח שנפתח במקום ובו נראתה אישה בלי ראש, מרימה כוסית יין, עם הסיסמא: "הכול טוב". כיתוב זה מקורו בפתגם סקסיסטי ידוע מאוד בצרפת במאה ה-17: אישה בלי ראש, הכול טוב בה. אך גלגוליה של שנאת הנשים מפתיעים מאוד...

מאת: ד"ר אורנה ליברמןיהדות27/01/16861 צפיות
המאמר, שני בסדרה לאחר "בריאה כצריפה" בוחן את המעברים בין מים של נחושת וברזל למים של כסף וזהב, המבוססים כולם על המעבר הראשוני מהתוהו ובוהו לבריאת העולם. ההקבלה הניגודית שבין הביטוי השגור אֲפִיקֵי מַיִם (מים זכים, כסף וזהב) לבין הביטוי הנדיר אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה (מים עכורים, נחושת וברזל) ממחישה את התהום שבין שני העולמות המוצגים במקרא כעולם האלילות, הרוע והגסות לעומת עולם תורת ה’, הטוב והחן.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןיהדות12/01/16852 צפיות
המאמר בוחן את תהליך זיקוק הכסף כאמצעי המחשה לתיאור זיכוך המים בבריאת העולם. דימוי הכסף הצרוף, שזוקק מסיגים מאוסים חופף לתיאור המים הזכים שחולצו מבוץ וביצות שורצי תנינים ונחשים. המים הקדמוניים, הבוצניים, הסרבניים, מזוהים עם האלילים הזרים, רהב, נחש ותנין - מפלצות בעלות גרמי ברזל ובשר נחושת. אלה, שזקפו ראש כנגד האל הבורא, הותכו, נשרפו, רוקעו ועוצבו באש מפוחו של הצורף הגדול. כור ההיתוך מאחד אך גם מנתק את הסיגים.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות20/11/152306 צפיות
על הסופר הצרפתי ברנרדן דה סן-פייר וספרו המשפיע "פול ווירז'יני", רב מכר היסטרי. פול ווירז'יני, יצירי דמיונו של דה סן-פייר, "ילדיו המאומצים", כפי שכינה אותם, הפכו לאגדה, שהכתה גלים בעולם כולו, ונתנה השראה לאמנים רבים, מפרסומו ב-1788, ערב פרוץ המהפכה הצרפתית ועד מלחמת העולם הראשונה, אם לא עד ימינו אנו.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות17/10/151984 צפיות
ספרה האוטוביוגרפי של דלפין דה ויגאן על חייה ומותה של אמה, שסבלה מדו-קוטביות, זכה להצלחה אדירה בצרפת. מדוע?

מאמרים נוספים בנושא צילום

מאת: דניסצילום16/01/182165 צפיות
תחום האטרקציות והצילום לחתונות צומת ותופס תאוצה רבה, איך נבחר מבין כל הספקים את הספק האיכותי ביותר?

מאת: ניב אבןצילום18/09/172053 צפיות
כמה זה עולה בסופו של דבר לשכור את השירותים הנאמנים של צלם אירועים מיומן שיודע את עבודתו במקצועיות רבה? קראו הלאה.

מאת: דניסצילום14/05/171417 צפיות
כשהמקרר שלנו מלא עד אפס מקום במגנטים הרגילים חשוב להעניק לאורחים באירוע שלנו סיבה לשים את המגנט שלכם על המקרר, עיצוב פולארויד הוא עיצוב רטרו משנות ה80 שידאג להבליט את המגנטים שלכם מהמגנטים האחרים.

מאת: moraleצילום18/04/171271 צפיות
חברות הייטק רבות דואגות להכין סרטי תדמית שמיועדים לצרכים שונים. סרטים אלו מבליטים את איכויות החברה, יעילות המוצר והשירות שהן מייצרות ומשווקות, הן לצרכים פנימיים, והן לצרכים חיצוניים, לקהל לקוחות מקומי וכן לקהל לקוחות בינלאומי.

מאת: moraleצילום26/03/173118 צפיות
הילדה הגיעה לגיל 12, זה הזמן לחגוג לה בת מצווה. היום לא מדובר יותר בחגיגה פשוטה וצנועה, היום כל חגיגת בת מצווה היא בעצם הפקה שלמה. אולם, קייטרינג, תקליטן, צלם, מגנטים, אטרקציות של אירועים, תלבושות ומה לא. לצד הפקת האירוע צריך גם לחשוב על הפקת בוק בת מצווה.

מאת: moraleצילום14/03/173199 צפיות
בשנים האחרונות אנחנו יכולים לראות, שלצד צילומים של תמונות משפחתיות אשר מבוצעות אצל צלמים מקצועיים, נערכים גם צילומים של נשים, כשהן בהיריון. בדרך כלל, נשים מבקשות לצלם את ההיריון הראשון שלהן, למרות שבמקרים רבים נשים חוזרות שוב ושוב לערוך צילומים אלו, גם בהריונות נוספים.

מאת: דניסצילום07/03/171071 צפיות
המחיר הוא לא הכל, כאשר ניגשים לבחור ספק עבור מגנטים לאירוע שלנו חשוב לשלב בין המקצועיות, האיכות והמחיר כמובן בלי להתפשר על אף אחד מהם.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica