גדעון – עושה סער עם העזיבה – מצטרפים למרד הנדל והאוזר עם פליטים נוספים שיביאו ממפלגתו או תומכיו של בנט וכחול לבן. התקשורת תהיה "בהיסטריה", הסקרים יבטיחו הרים וגבעות כמו חלק מפרשני הצמרת שצועקים "רק לא ביבי", הסקרים כמו בכל "מפץ פוליטי" בהתחלה יחמיאו ויריעו, אך הסוף הסוף יהיה כמו "במרד על הבאונטי", הם יישארו באי המוות של הישרדות.
תזכרו שהשבט יאמר את דברו – סער יכבה את הלפיד וילך לעשות לביתו.
ההיסטוריה הפוליטית הוכיחה, כי לקראת כל מערכת בחירות צצות מפלגות חדשות, מפצים איחודים, כוכבים לרגע, לבסוף לבסוף המפלגות הגדולות השורשיות הוותיקות שורדות ולפעמים אף מתחזקות.
ואל תיקחו לדוגמא את מפלגת העבודה, זה חריג היסטורי, כי נתנו יד להנהגה כושלת הססנית, שמוטטה מפלגה שורשית, ותיקה שהיתה "מבוני הארץ הזאת", והביאה לידי ריסוק פוליטי אידיאולוגי. חבל – עצוב – מעורר דאגה.
סער לא עזב, לא פרש, אלא פשוט ברח מהליכוד ושמו ירשם כך בהיסטוריה וחברי הליכוד לא ישכחו את זה.
גדעון סער בורח – מכה קלה בכנף
מכה קטנה בכנף של הליכוד סער לא פרש ולא עזב אלא ברח מאונייה במים סוערים לאחר ש"המרד על הבאונטי" שלו כשל והוא נזרק לאי המוות של הבחירות לכן לא להתרגש זה קורה בכל מערכת בחירות צצות מפלגות חדשות וכוכבי לכת חדשים שנעלמים אחרי והמקרה של סער לא שונה בהרבה. עד הבחירות זה יעבור התקשורת והסקרים יחגגו והמציאות האכזרית תנחה את השבט לומר את דברו לכבות את הלפיד ואת הסער ולעזוב את האי.
שר המשפטים מכחול – עושה מעשה לא לבן
שר המשפטים שכולו כחול עשה מעשה לא לבן, פעל בניגוד לחוק יסוד השפיטה המונע מינוי שופטים בפורום חסר של פחות משופטים שר המשפטים שומר שלטון. החוק החליט של חברים מספיקים, ואלה שומרי שלטון החוק, אלה שופטינו, אלה שמחליטים על בחירות, על ממשלות, על חיים ועל נטילת החופש האזרחי. לא פלא שאמון הציבור במערכת צונח כל שנה. ומי מוביל את המהלך שר המשפטים שסיסמתו ישראל לפני הכל, ומה לגבי הוראות החוק ובמיוחד חוק יסוד, האם זה מה שמגיע לנו - אתם תשפטו.
דוהרים לבחירות עם מסכות
גנרלים עליך ישראל ברגע שמריחים בחירות מתחיל מרוץ לצרף גנרלים לקישוט הרשימות. השם החם איזנקוט, חולדאי - הקולות יבואו ממרכז ושמאלה .
גנץ כאלטרנטיבה
אחרי הראיון עם גנץ אני שקט בוטח רגוע, הוא הצהיר פומבית שבבחירות יעמוד בראש כחול לבן ובעיקר שהוא האלטרנטיבה היחידה לשלטון, זאת מנהיגות, זאת עמידה איתנה על אפס הישגים, אפס החלטות, אפס השתתפות בהסכמי השלום. בקיצור אומנות האפס כאלטרנטיבה. פוליטיקה חדשה עם מסכה דרמטית. לו יהי...
ברגע האחרון:
1) הגיעו חיסונים והרבה. ישראל הקטנה – גדולה, בין הראשונות בעולם לקבלת החיסונים בכמויות גדולות לחיסון, כל הרוצה – יבוא ויושיט את היד.
2) נורמליזציה עם מרוקו – כמו שהיה לפני 20 שנה.
3) עוד מדינה ערבית – בנוסף לאמירויות סודן ובכריין שהבינו שישראל היא מדינה יהודית ועובדה קיימת במזרח התיכון.
4) ארבע מדינות ערב – ארבע הסכמים, ארבע הצלחות פוליטיות בטחוניות.
5) מעניין – אף מילת פרגון מכל הלב, פרט לכמה הערות לצאת ידי חובה. כך פועלת השנאה – תסכול והקנאה.