נחירות הינן תופעה פיזיולוגית, אשר מוצאת ביטויה ברעידה מלווה ברעש של רקמת הפה בלוע במהלך השינה. הנחירה נגרמת עקב התנגדות גבוהה בדרכי האוויר העליונות והיצרות נתיב האוויר, המוביל מהאף לריאות. בצורתה החמורה מלווה הנחירה גם בדום נשימה בשינה.
נחירות פוגעות בבריאותו ובאיכות חייו של הסובל מהן ומפריעות לסביבתו. לבד מהמטרד הקולי, הכרוך בנחירה, מדובר בבעיה, הגורמת להפרעות בשינה. שעה שהנחירה מלווה בדום נשימה (חסימה משמעותית של דרכי האוויר לפרק זמן ממושך), היא עשויה להחיש התפתחות מחלות לב ויתר לחץ דם, המוכרים כבעלי השלכות מסכנות חיים.
בין הגורמים לתופעה: השמנה, חסימה אפית, ענבל או שקדים מוגדלים, חיך רפוי, לשון גדולה, לסת תחתונה שקועה וצוואר קצר.
אחת הדרכים המקובלות לפתרון בעיית נחירות, הינה התערבות כירורגית בביצוע ניתוח במערות האף ובגרון. רפואת אף אוזן גרון, המטפלת בנחירות, מציעה כיום מגוון רחב של טכניקות ניתוחיות.
הצלחת הניתוח מפחיתה באופן ניכר את הנחירות עד להעלמתן כליל ומשפרת את טיב השינה ואיכות חייו של המטופל. מאידך, כשלון הניתוח עשוי להסב לו נזק בריאותי ולהחמיר את הבעיה.
בנסיבות אלה קמה עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית נגד הרופא, שביצע את הניתוח ונגד המוסד הרפואי, המעסיק אותו, מכוח עקרון האחריות השילוחית.
עילות לתביעת רשלנות רפואית בגין כשלון ניתוח נגד נחירות
1. הפניה לניתוח שלא לצורך - ביצוע ניתוח רלוונטי במקרים ספציפיים של חסימה אפית ורקמה עודפת בחך הרך ובענבל. בקרב ילדים נכון לנתח בנסיבות דום נשימה בשינה מלווה בנחירות חזקות, שמקורם לרוב בשקדים מוגדלים.
2. אי לקיחת אנמנזה מעמיקה והתחקות אחר הבעיה הפרטנית של הנוחר - היות ומקום ההיצרות בנתיב האוויר משתנה ממטופל אחד למשנהו, קיימת חשיבות רבה לקיום הערכת מצב טרם קבלת החלטה על ביצוע ניתוח. כחלק מכך, נהוג להפנות את המטופל לבדיקה במעבדת שינה, במטרה לעמוד על טיב ההפרעה וגורמיה. במהלך הבדיקה נבחנים שלבי השינה וכן כמות ותדירות הפסקות הנשימה. בהפסקות, המלוות בירידה בריווי החמצן בדם, מדורגת חומרת דום הנשימה על פי מדדים מנחים בתחום. ממצאי בדיקת השינה מהווים בסיס לבחירה בתוכנית הטיפול המתאימה. עבור נוחרים קלים, יועילו הפחתת משקל, שינוי תנוחה במהלך השינה או טיפול באמצעות גלי רדיו, ללא צורך בהתערבות כירורגית.
3. הפרת דרישת הסכמה מדעת טרם ביצוע הניתוח - כנגזרת מחוק זכויות החולה ובכלל זה הצגת הסיכונים והסיכויים, הכרוכים בביצוע הניתוח לצד חלופות טיפול אחרות.
4. אי מתן הנחיות טרם ביצוע הניתוח - דוגמת הימצאות בצום מהלילה שלפני ההליך.
5. ביצוע הניתוח בחוסר מיומנות ומקצועיות, תוך הפרת חובת הזהירות, הנדרשת מהמנתח וחריגה מאמות המידה, המצופות ממנו במסגרת מבחן הרופא הסביר. לדוגמא: בחירה בגישה ניתוחית בלתי מתאימה למקרה; עשיית שימוש במכשור רפואי בלתי תקין; חיתוך רקמה עודפת מהאף ומהלוע באמצעות סכין - עשויים לגרום לדימום וכאבים לאחר הניתוח; בדום שינה חמור מבוצעים ניתוחי כריתת שקדים וחלק מהחך הרך תחת הרדמה כללית - על הסיכונים הכרוכים בכך; בניתוח מערות ומחיצת האף - כשלים בכריתת חלקי העצם והסחוס ולעיתים גם של קונכיות האף, המפריעים לנשימה.
6. אי השגחה אחר המטופל בסיום הניתוח - בתום ניתוח מערות האף למשל, נדרש מעקב צמוד אחר מדדי לחץ דם, דופק, נשימה ומידת הדימום מהאף.
7. חוסר מתן הנחיות מתאימות לתקופת ההחלמה - לרבות מזון פושר ורך לאחר ניתוח מערות אף; הוראות להתאוששות בבית - החלפת תחבושות לספיגת הדימום, נטילת משככי כאבים, הימנעות ממאמץ פיזי חורג ומחשיפה לשמש בתקופה, שלאחר הניתוח וחזרה לביקורת בחלוף מספר ימים ממועד ביצוע ההליך.
עוד דוגמאות למקרי רשלנות רפואית באתר הבית של עורך הדין עופר סולר. הנכם מוזמנים להעלות שאלות באתר malpractice במסגרת פורום רשלנות רפואית המנוהל על ידי מומחים רפואיים ואנשי מקצוע נוספים.