תקצרי מפסק הדין ת"א 8189-06 ט. (קטינה) ואח' נ' ורדימון ואח' שנדון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים בטענת רשלנות רפואית. בואו לקרוא את טענות התובעים:
בכתב התביעה טענו התובעים לרשלנות רפואית של הנתבעים, בשל אי אבחון המומים שמהם סובלת מ' אשר גרמה ללידתה בעוולה. במישור דיני הנזיקין והנזק הראייתי נטען, כי הרופאים המטפלים לא התייחסו להריון של התובעת כהריון בסיכון גבוה; הפרו את חובת הזהירות המתחייבת במעקב הריון, משלא הבחינו במומים שהתפתחו בעובר; לא הסבירו לתובעת המשמעות של תוצאות בדיקות האולטרה-סאונד שנעשו בחסר בשל מנח העובר ובתנאי רזולוציה נמוכה; לא הסבו את תשומת ליבם של התובעים לסטייה שבממצאי בדיקות האולטרה-סאונד; לא הציגו בפני התובעים האפשרויות הטיפוליות והאבחנתיות, כולל אפשרות של ביצוע בדיקות תהודה מגנטית בחו"ל, לשלילת המחלה הגנטית הידועה; לא הפנו את התובעת לבדיקות ספציפיות ולסקירות ממוקדות.
בנוסף, טענו התובעים בכתב התביעה כי באי ביצוע בדיקות אולטרה-סאונד ממוקדות ובאי ביצוע בדיקת תהודה מגנטית, גרמו הנתבעים לתובעים נזק ראייתי. כנטען, אילו בדיקות אלה היו נערכות ניתן היה להצביע על הגורמים לנזק. לפיכך, טענו התובעים כי יש להעביר נטל השכנוע לכתפי הנתבעים.
התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעים 2-1 הפרו חובות חקוקות כלפי התובעים, בין היתר, הוראות פרק י', סימן ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977; תקנות העונשין (הפסקת הריון), תשל"ח-1978; וחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן - "חוק זכויות החולה"). אעיר כבר עכשיו, כי לא נתחוור לי מהן העובדות המבססות את העוולה של הפרת חובה חקוקה והאם התקיימו כל חמשת יסודות העוולה, שהם: (א) החובה מוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (ב) החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; (ג) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (ה) הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק (ראו גם ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 144-139 (1982); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות נ' תנעמי, פסקאות 10-7 לפסק הדין, לא פורסם (1.10.2003)).
במישור דיני החוזים נטען כי הנתבעים 2-1 הפרו את ההסכם עם התובעים להעניק להם טיפול רפואי נאות, סביר ומקובל ובכלל זה גילוי נאות של המידע שהיה בידם. עוד נטען, כי הנתבעים 2-1 הפרו את הוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה, בכך שלא מסרו לתובעים את כל המידע הדרוש, לרבות העובדה שבדיקות האולטרה-סאונד נעשו ברזולוציה נמוכה; הסיכויים והסיכונים ללידת ילד פגום; והאפשרות לפנות לבדיקות נוספות ולמומחים נוספים. החוסר במידע מנע מהתובעים לקבל החלטה מושכלת תוך הסכמה מדעת בהתאם לרצונותיהם ולטובתם. בכך גם שללו הנתבעים את זכות התובעים לאוטונומיה.
בכתב התביעה, טענו התובעים גם לרשלנות רפואית של מרפאת טיפת חלב בכפר קאסם הנמצאת באחריות הנתבעת 3, מדינת ישראל - משרד הבריאות (להלן - "הנתבעת 3"). כנטען, חרף עברה המיילדותי של התובעת, לא התנהל מעקב ההריון בהתאם לנדרש בהריון בסיכון גבוה, והתובעת לא הופנתה לייעוץ גנטי ולמכוני אולטרה-סאונד כנדרש לביצוע מעקב הריון בסיכון גבוה.
בסמוך למועד סיום ההוכחות בתיק, חתמו התובעים והנתבעת 3 על הסכם פשרה, לפיו התביעה נגד הנתבעת 3 תדחה. ביום 7.7.2010 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.