בית המשפט המחוזי מרכז
ת"א 5070-08-07
ניסנבאום נ' זיסמן ואח'
בפני כב' השופטתאסתר שטמר
התובע אברהם ניסנבאום
ע"י ב"כ עו"ד אהובה לניאדו-טיכו
נגד
הנתבעים
1. ד"ר יצחק זיסמן
2. קופת חולים לאומית
ע"י ב"כ עוה"ד ליאור סלומון ועו"ד בן ארי
3. המרכז הרפואי אסף הרופא
ע"י ב"כ עו"ד נורה עזאם
פסק דין
במהלך צנתור לב שנעשה לצרכי אבחון לקה התובע באירוע מוחי (CVA), שהותיראותו נכה. התובע טוען כי לא היתה התוויה רפואית לבצוע הצנתור, וכי לא נתןהסכמה מדעת לבצועו, ותובע פיצוי בגין הנזקים שאירעו לו. הנתבעים טוענים כימצבו הרפואי של התובע הצריך צינתור, או לכל הפחות כי צנתור היה אחת הדרכיםהמקובלות באותה עת, וכי הפעולה על סיכוניה הוסברה לתובע כדבעי.
1.רקע
התובע, יליד 1926, חבר קופ"ח לאומית (להלן:-"קופת החולים"). הנתבע 1(להלן:-"הרופא") הוא רופא מומחה בתחום הקרדיולוגיה והרפואה הפנימית, מועסקבקופת החולים ומבצע צנתורים במרכז הרפואי אסף הרופא (להלן:-"בית החולים").
ביום 27.7.00 חש התובע, אדם בריא ללא מחלות רקע ידועות, לחץ בחזה. הלחץ החללאחר התרגזות ונמשך כעשר דקות. בעקבותיו הופנה התובע לבי"ח אסף הרופא.תרשים א.ק.ג לא הראה שינויים המעידים על אוטם או איסכמיה (הפרעה באספקתהדם) בשריר הלב. בדיקת מאמץ לא היתה פסקנית, בשל בעיה של הולכה חשמלית.התובע קיבל טיפול תרופתי ולאחר השחרור מבית החולים הומלץ לו לעבור מבחןמאמץ בעזרת אקוקרדיוגרפיה (אקו לב לאחר הזלפת דובוטמין).
אקו לב במאמץ נערך ביום 28.8.00, והצביע על הפרעות באספקת הדם לאזור חודהלב ולאזור הדופן האחורית והתחתונה. התובע שב לרופא, שהפנה אותו לביצועצנתור כלילי (להלן:-"הצנתור") שיבוצע על ידו. הצנתור נקבע ליום 24.9.00בבית החולים.
במהלך הצנתור ארע לתובע ארוע מוחי (CVA), שכתוצאה ממנו סבל משיתוק בפלג גופו השמאלי.
הממצאים בצנתור היו היצרות בחלק הקרוב וחסימה בחלק האמצעי של הענף הקדמיהיורד של העורק הכלילי השמאלי, והיצרות בשני עורקים קטנים יותר.
התובע הועבר לאשפוז שיקומי בבית החולים תל השומר, שם אושפז עד 23.12.00.התובע נותר עם הפרעה נוירולוגית שהוערכה ע"י המומחה מטעמו, פרופ' א' רכס,ב-20%,ונזק מוחי ונפשי, שהפסיכיאטר מטעמו, ד"ר פורטנוי, קבע ל-40%.
התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 21.11.02, והועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו בחודש אוגוסט2007. נסיון לגישור לא צלח.
2.טענות התובע
התובע טוען כי בעת הביקור שבו הוחלט על בצוע הצנתור הרופא לא הסביר לואודות הסיכונים האפשריים כתוצאה מהצנתור או על חלופות רפואיות אפשריותאחרות. ביום הצנתור ביקש ממנו הרופא לחתום על טופס הסכמה להליך, שוב- מבלישקבל הסבר על סיכונים וסיבוכים אפשריים בהליך. התובע חתם על הטופס מבלישקרא אותו, שכן הוגש לו דקות אחדות טרם שנכנס לחדר הצנתורים, וכאשר כבר היהללא חפציו האישיים וללא משקפי הקריאה שהוא נזקק להם.
לתביעה צורפה חוות דעת של פרופ' מרדכי רביד, מומחה ברפואה פנימית ולשעברמנהל מחלקה פנימית בבית החולים מאיר, שסבר כי המקרה חרג מהרפואה הסבירהוחובת הזהירות המקובלת. פרופ' רביד קבע, בין היתר, שנוכח הנתונים הקלינייםשל התובע לא היתה אינדיקציה קלינית ברורה לבצוע הצנתור ולא הוכח שיש תועלתבביצועו; לא התקיימו הקריטריונים המנחים ברפואה סבירה לביצועו; מבחני המאמץשבוצעו לתובע לא הראו סיכון גבוה לפתח התקף לב; לא הייתה הוריה לצנתור כיאם להמליץ על טיפול שמרני כמתן אספירין או איזון לחץ הדם; משבוצע הצנתור לאנמצא איזור מתאים להרחבה, וגם בדיעבד ברור שהצנתור לא הועיל לתובע.נוכחהאמור קבע פרופ' רביד שרופא סביר וזהיר לא היה ממליץ על ביצוע צנתור במקרהזה, וכי היה עליו לפרט את הסיכונים הכרוכים בצנתור ואת החלופות הטיפוליותהאפשריות. משלא עשה כן לא ניתן לראות בחתימתו של התובע על טופס ההסכמה,וודאי מבלי שהרכיב את משקפיו, הסכמה מדעת לביצוע הצנתור.
לתמיכה נוספת בטענות התובע, לאחר שהנתבעים הגישו חוו"ד של פרופ' אברהםכספי, הובאה חוות דעתו של פרופ' אליעזר קפלינסקי, קרדיולוג, ולשעבר מנהלמכון הלב במרכז הרפואי שיבא תל- השומר, ובבי"ח מאיר כפר סבא.
התובע טוען להתרשלות, לתקיפה, ולהפרת חובה חקוקה, היא חוק זכויות החולה,התשנ"ו-1996 (להלן:-"חוק זכויות החולה"). כן טען להעברת הנטל אל הנתבעיםלהוכיח שלא התרשלו, כיוון שאין תעוד מתאים להסכמה מדעת ולמצבו של התובע טרםבצוע הצנתור. התובע עותר לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, וגם בגין הפגיעהבאוטונומיה שלו על גופו.
באשר לנזק, התובע טוען שעד הצנתור היה בריא ונהל חברה שעסקה בסחר, שיווקוהשכרת נדל"ן, ובשל תוצאות הצנתור הוא משותק בחצי גופו השמאלי, סובלמהפרעות התנהגותיות קשות, יכולת השיפוט שלו ירודה, והוא זקוק להשגחה מתמדת.לטענתו מצבו הוביל להקפאת הפעילות העסקית בחברה שבבעלותו. לכימות נזקיםאלו הובאה חוות דעת הפסיכיאטר ד"ר ג'ורג' פורטנוי. בנוסף הוגשו חוות דעת שלפרופ' א' רכס, נוירולוג, ושל ד"ר מרדכי שרי, פסיכולוג קליני.
3.טענות הנתבעים
הנתבעים סבורים שההמלצה לבצע צנתור לאחר שבתובע, שסבל מיתר לחץ דם, נתגלהחשד לאיסכמיה לבבית, היתה המלצה ראויה בנסיבות העניין. הממצאים בצנתור אכןהצביעו על מחלת לב משמעותית ולכן ברור בדיעבד שהייתה אינדיקציה רפואיתלביצוע הצנתור. נוכח הממצאים בבדיקות היתה חשיבות לביצוע הצנתור, ולהיפך -אלמלא נעשה היה בכך משום חריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת.
התובע בקר במרפאת הרופא כשלושה שבועות לפני הצנתור, ואז הוסברו לו הסיכוניםהאפשריים בבצוע הצנתור באריכות. גם כשהגיע לבצוע הצנתור לבית החוליםהוסברו הסיכונים, אך בקצרה.
אמנם נכון שטופס ההסכמה לבצוע הצנתור נחתם סמוך לפני שהתובע נכנס לחדרהצנתורים, אך לא היתה מניעה שיבקש להרכיב משקפיים לצורך החתימה. הרופא לאהעלה על דעתו שדרושות לתובע משקפיים, משהתובע עצמו לא ציין זאת לפניו. לוהיה מודע לכך היה דוחה את הצנתור עד שיובאו משקפיו של התובע, ומתחיל בבצועצנתור בחולה אחר.
הנתבעים טוענים שממצאי הארוע המוחי, לרבות השיתוק בפלג גופו השמאלי שלהתובע, חלפו זמן קצר לאחר ניתוח, וכי אין קשר סיבתי בין ההפרעותההתנהגותיות שהתובע סובל מהן לטענתו, לבין האירוע המוחי. עוד נטען כי התובעפרש שנים קודם לאירוע מניהול החברה ועל כן ההפסדים שהוא טוען להם אינםקשורים בארוע או במצבו בעקבותיו.
הנתבעים הסתמכו בשאלת הנזק על חוות דעת פסיכיאטרית של פרופ' אבנר אליצור וחוו"ד נוירולוגית של פרופ' נתן בורנשטיין.
חוו"ד ד"ר חנן דוד, נוירופסיכולוג קליני, הוגשה בהסכמת הצדדים.
לפי הסכמת הצדדים נותרו חוות הדעת בענין הנזק ללא חקירת עורכיהן.
המשך פסק הדין בנושא רשלנות רפואית ופסיקתו של בית המשפט, באתר בית המשפט המחוזי. ניתן לדון ולהתייעץ עם מומחים במסגרת פורום רשלנות רפואית באתר malpractice