בפוסט זה אדבר על ייעוץ אישי בכתיבה. לאחרונה, ואולי לא במקרה, אני מתבקשת להדריך באופן אישי ולא קבוצתי אנשים שונים. אופן הדרכה זה, כמו גם ההיכרות עם אנשים רבים הוא מרתק ומלמד אותי רבות כאחד.
ראשית – נקודת המוצא לפוסט זה – אנשים הם היצורים המורכבים ביותר, והשוני בין תפיסתם בנוגע לכתיבה הוא רב.
מאת:אילת צורי,ייעוץ עסקי בכתיבה, ייעוץ בכתיבה ותוכן
כל הורה יודע, כי גם אם חשף את ילדיו במידה שווה לספרים וקרא באוזניהם ספרלפני השינה, כל ילד הוא עולם ומלואו גם בנוגע לחיבת הקריאה שלו, להרגלי הקריאה ולאוריינות שלו. בנוסף, כתיבה מתחברת עם היבטים פסיכולוגיים עמוקים:העדפת ההורה ילד אחד על פני האחר, יחס מזלזל ממורה או מרד במוסד חינוך.התוצאה היא זהה: האדם המבוגר מגיע לייעוץ עם תחושת כישלון חריפה ופחד מכתיבה ותודעה מזמרת: אני לא יודע לכתוב, אני לא יכול לכתוב. (הדבר נכון לגברים ולנשים כאחד).
בפגישה האישית, טרום הייעוץ, אני מנסה לברר מהחזק יותר: החסם הרגשי או פער הידע ? לרוב, אני מגלה שהחסם הרגשי הוא עמוק ופער הידע הוא גדול, אבל נקודתי. מניסיוני, אם מצליחים להתגבר על החסם הרגשי, להרגיש נינוחים, לחוש שהדברים פשוטים ומובנים, שהלימוד הוא כיפי ולא מפחיד, כפי שאני מנסה לעשות בעזרת שיטת הלימוד שפיתחתי, השד אינו נורא כלכך.
טיפים בהבחנה אישית – האם הרתיעה שלי מכתיבה היא ביסודה רגשית או רציונאלית:
1. האם אני חש פחד קהל בהצגת מסמך שלי ?
2. האם הבטן שלי מתכווצת כל אימת שאני יודע כי מוטלת עליי משימת כתיבה ?
3. האם כשאני יושב לכתוב, מוחי מתפזר לכל עבר ?
4. האם קל לי לכתוב באופן לא רשמי ?
5. האם אני בעיקר מתקשה להתחיל או לסיים מסמך ?
אם רוב התשובות לשאלות אלה או כולן נכונות, כנראה שהחסם הרגשי שלך עולה על פער הידע שלך בכתיבה.
כיצד להתגבר על חסמים רגשיים בכתיבה
* לגשת לכתיבה במצב רגוע: בתחילת יום, בסוף יום, לאחר ארוחה טובה אך לא כבדה, לאחר כוס קפה טוב או סיגריה (נא לא להתחיל לעשן בגללי..). לחובבי המדיטציה: לאחר מדיטציה, כמובן.
* להקצות לכתיבה פרק זמן ריאלי, גם אם הוא קצר ביותר.
* יש להבטיח כי אין כל הפרעה בזמן הכתיבה, כמו טלפונים, פגישות וכיוצא באלה. עדיף להקצות לכתיבה פרק זמן קצר וממושך מאשר להקצות לה פרק זמן ארוך ומקוטע.
* יש להתחיל במה שקל לנו ביותר: במה שאנו יודעים, במה שאנו בטוחים בו ולא בדברים הקשים. ההצלחה בדברים הקלים משכנעת אותנו להמשיך ולא להיכנע למשימות הקשות.
* והכי חשוב – לכתוב ברצף, קצת כמו בטרנס. אף פעם אף פעם לא לערוך את עצמי במשך הכתיבה. חשבו על ריצת מרתון – הכי חשוב לא להפסיק.
הפוסט פורסם לראשונה בבלוג של אילת צורי,סדנת כתיבה