עבור הוותיקים שבינינו, שמעון שבס זכור כמי שאמר את המשפט האלמותי " הלכה לי המדינה " בעקבות הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בנובמבר 1995. גל המחאה של החודש האחרון גרם למר שבס, שכיהן כמנכ"ל משרדו של רוה"ם רבין, לחוש כי ייתכן כי חלק מהמדינה של אזהחלה לשוב אלינו.
מהסתובבות במאהל המחאה ברוטשילד כמו גם בשאר המאהלים ברחבי הארץ, טוען שמעון שבס כי ההתייחסות למחאה מצד ראש הממשלה איננה בגדר פריבילגיה כי אם צורך הישרדותי. להערכתו, בהתבסס על רישומיו מהשטח, המוחים אינם באים רק מקרב מחנה השמאל. מהיכרותו את המבנה האנתרופולוגי והשבטי של העם, הוא זיהה בקרב המוחים תומכים של כלל המפלגות בארץ, כוללמהליכוד, דרך קדימה ועד ש"ס. כלומר, באמת מדובר במחאה כלל ארצית במלוא מובן המילה. מכאן גם שהממשל והעומד בראשו אינם יכולים לעמוד מנגד ולא להגיב לקולות המצוקה המגיעים מלמטה. הקמת וועדת טרכטנברג, גם אם איננה הפיתרון, היא המינימום הנדרש.
שמעון שבס שב ומזכיר כי בעת כהונתו תחת רבין, היה זה רוה"ם שקבע את סדר העדיפות ולא פקידי האוצר. מיד עם כניסתו לתפקיד הורה רבין על שינוי סדרי העדיפויות בדגש על פיתוח התשתיות והחינוך. השרים והדרג הפקידותי קיבלו את המתווה ונקראו לערוך את שינויי התקציב המתבקשים. לא בהכרח באמצעות הגדלת הגירעון כי אם על ידי העברות ממגזר אחד למשנהו. ניסיונו של מר שבס לימד אותו שמי שקובע את הטון ואת הכיוון זה ראש הממשלה וכל מי שמתחתיו מיישר קו ופועל בהתאם למתווה שנקבע.
בהקשר הזה טוען מר שבס כי אם כל הכבוד וההערכה שהוא רוכש לוועדת טרכטנברג , נתניהו הינו זה שצריך לקבוע בקול חד וברור היכן הוא רוצה להשקיע ועל הוועדה רק להמליץ לו מהיכן לקצץ או מהיכן לבצע את ההעברות הנדרשות. כבר בעת כהונת ממשלת האחדות של 84', עת מר רבין היה שר הביטחון ושמעון פרס ראש הממשלה, מדיניות שינוי סדרי העדיפויות פעלה היטב. על רקע המשבר הכלכלי של 85', הוחלט על שינוי סדרי העדיפויות של הממשלה. מר רבין, על תקן שר הביטחון, קיבל החלטה לקצץ מתקציבו שלו, גם על חשבון גריעה בסד"כ הצבאי, על מנת להירתם למאמץ הממשלתי להצלת הכלכלה. תכונות כמו נחישות, החלטיות, התמדה – כל אלה הם תכונות הכרחיות המצופות ממנהיג שצריך ורוצה להוביל את העם.
לדידו של מר שבס, בנוף הפוליטי הנוכחי הוא לא מזהה אפשרות לשינוי אמיתי בסדרי העדיפויות. לצערו נתניהו הקיף עצמו בקואליציה מאוד ימנית ולאומית שלא תאפשר לו לנגוס בתקציבים הקיימים, לא בביטחון ובעיקר לא בהקצאות למגזרים החרדים והדתיים. כלומר, מלבד הצורך האישי של נתניהו לשנות את השקפת עולמו, עליו לשנות את כל ההרכב הקואליציוני שלו וזה לחלוטין לא נראה באופק.
הפיתרון המסתמן אם כן זה הקמת מפלגה חדשה. לעניות דעתו של שמעון שבס מקרב מנהיגי המחאה יש לא מעט צעירים שיכולים להנהיג ולהוביל את ההתארגנות הפוליטית המתבקשת. אמנם על פי הסקרים נתניהו שומר על כוחו, אבל בד בבד אותם הסקרים גם מצביעים על פוטנציאל של כ-20 מנדטים למפלגה חברתית חדשה. מר שבס מזכיר כי בבחירות האחרונות פחות מ-60 אחוז מבעלי זכות הבחירה מימשו את זכותם הדמוקרטית. כלומר אם יוקם אותו גוף פוליטי חדש שייתן תקווה להמוני המוחים, אז ניתן להביא לשינוי במפה הפוליטית ובסדר היום הלאומי.
לשאלת מיליון הדולר, מי ואיפה ניתן לאתר את המנהיג של אותה מפלגה חברתית חדשה, מזכיר מר שבס כי גם מר נתניהו הגיע לפוליטיקה לאחר תקופה לא קצרה בתחום מכירות הרהיטים ושהיה ממושכת בארצות הברית. כלומר, ייתכן מאוד והמנהיג המיוחל יגיע דווקא מן המגזר האזרחי. מלבד פעילים מקרב מנהיגי המחאה יש עוד מאגר של אנשים טובים שיצטרפו לפעילות בעקבותיה. מר שבס שב ומזכיר גם כי לא כל יוצאי הצבא והתקשורת שחצו את הכביש ונכנסו לפוליטיקה בהכרח הצליחו בה. לשיטתו כל מי שרוח השינוי והמחויבות למאבק זורמת בעורקיו מהווה מנהיג פוטנציאלי וישנם לא מעט כאלה מלבד איציק שמולי, אלדד יניב ודפני ליף.
ביחס למפלגת העבודה, בה היה חבר, טוען שמעון שבס כי היא נמצאת בעיצומו של שינוי ורענון לטובה. את התנהלותו של אהוד ברק וחבורתו הוא מגנה מכל וכל. החל מההידבקות במפלגה ובקואליציה לשם הישרדות אישית בלבד וכלה בפרישה והקמת מפלגת העצמאות. לדעתו התנהלות שכל מה שמנחה אותה זה שמירה על ג'ובים ומשרות דומה למתרחש בשכונה המזרח תיכונית שבקרבה אנו חיים. ממש כמו במשטרים של קדאפי, מובארכ ואסד, כך רואה מר שבס את רדיפת הגו'בים של חבורת ברק אשר "גזלה" את המנדטים השייכים בדין למפלגת העבודה בעבור חופן שלמונים.
מבין המתמודדים על ראשות מפלגת העבודה מר שבס מעריך את כולם ומוקיר את פועלם אבל הוא לא מאמין שבכוחם להביא לשינוי המיוחל ובטח לא להוביל את תנועת המחאה החברתית שהולכת ומגבשת. מר שבס טוען שהדמוקרטיה פה רקובה, הממשל רקוב ורק שינוי דרסטי ואמיתי, לא קוסמטי, יכול לשנות את המצב.
בהתבסס על ניסיונו כיועץ פוליטי במהלך 15 השנים האחרונות, מר שבס מאמין בכל נימי נפשו בכוחם של הצעירים. בשנים האחרונות יצא למר שבס ללוות לא מעט מנהיגים צעירים, בשנות ה-20 לחייהם, במרוץ לראשות הממשלה במדינות מערביות ודמוקרטיות חדשות. מכאן האמונה והרצון שלו לראות מנהיגים חדשים שיעמדו בראשה של מפלגה חברתית חדשה. מר שבס מאמין כי הגיע העת לשינוי אמיתי בסדר היום הלאומי וכי זה הזמן לשחר של דור חדש בפןליטיקה. דור שישכיל לגשר על פערים אישיים על מנת להגשים את היעדים החברתיים –לאומיים. או אז יוכל להכריז מר שבס כי שבה אליו המדינה.
למאמר נוסף בנושא שמעון שבס והמחאה החברתית