הגיעה השעה להוציא את היהדות משליטת החרדים.
כאשר היהדות נשלטת על ידי חרדים אלו שלא אוהבים אותם חשים עצמם פטורים מערכי היהדות. וממש לא בצדק.
הערבות ההדדית לדוגמה.
כיום הערבות היהודית היא אחריות לא להשאיר חיילים בשדה הקרב. כמו גם עזרה למטייל בחו"ל או אף מי שירד לתמיד.
אך ביום יום יש לערבות היהודית פחות ביטוי באופן החילוני. ואיני מבין למה.
האם רק למטייל בחו"ל יש לדאוג למשקפיים כפי שדואגים במשרד החוץ?
"אין עוד משרד חוץ בעולם שמפעיל שירות כמו שלנו", צוחקת שני. "אני היחידה בעולם. קונסולים ממדינות אחרות לא מגיעים לרמת טיפול בפרט כמו זו שהאזרחים שלנו זוכים לקבל. עד כדי כך שקונסול ישראל סייר בתאילנד, ומישהו ביקש ממנו לבוא איתו לחנות נעליים, כי בלי הקונסול לא יסכימו להחליף לו זוג. הוא אמר לו: תבוא איתי, זה תפקידך".
את מתבדחת?
"לגמרי לא. התקשרה אלי אמא של בחורה שעשתה תאונת דרכים בפאריס והרסה את האוטו, טוטל-לוס. הבחורה שברה את המשקפיים ולאמה היה קשה מאוד לקבל את העובדה שהבת שוכבת בבית חולים במדינה זרה ובלי משקפיים. רמת פניות כזאת בארץ די מקובלת".
בעולם קוראים לזה חוצפה ישראלית.
"זה לא רק. זה גם ה'כל ישראל ערבים זה לזה' וה'לא מפקירים פצועים בשטח'. זה גם הצד היפה שלנו. זה לא מעיק ולא מנג'ס, רק עובר את הגבולות.
המדור לחלוץ קרובים. הארץ.
תופעת הגמ"חים היא תופעה ייחודית שגם היא 'יחידה בעולם' ואין לה אח ורע בשום חברה בעולם, אך למה שנשאיר אותה לחרדיםבלבד?
למה רק במדריך טלפונים חרדי ישנם מאות גמ"חים העוזרים לבני אדם בשלל מצבים בחיים.
הגמח"ים (גמילות חסד) הופכים שכונה של בודדים לכדי חברה מגובשת ומלוכדת בה אנשים שותפים זה עם זה בחיים.
זה מתחיל בהלוואות ללא ריבית ובהשאלת תרופות וציוד רפואי,
ועובר דרך ארון מוצצים מחוץ לבית ממנו אפשר לקחת באמצע הלילה להרגעת תינוק בוכה,
אך ממש לא נגמר בהשאלת טלפונים סלולרים חינם - בשעת הצורך.
יש גם: כלי עבודה, מזוודות, שליחת פקס, ביגוד וריהוט יד שניה, ואפילו "מחט לפתיחת גז" (למבער כיריים שנסתם).
גמ"ח מוצרי תינוקות, מתוך כתבת וידאו בynet, לינק בהמשך.
פתיחת הדלת והלב עבור הזולת משפרת את פני החברה ונושאת בקרבה רוח של פיוס שחבל לפספס.
כשאני מנסה לחשוב על יישומיות הרעיון זה נשמע לי אדיר, וכל מה שחסר זה לפתוח אתר אינטרנט או להציע לדפי זהב וכדומה לפתוח מדור גמ"חים שכל מי שיש לו רצון לתת - יוכל לפרסם שם.
כתבת וידאו יפה בynet על הגמ"חים והאנשים העומדים מאחוריהם.
עדכון: 27.7 17:30
לאחר דיון בפייסבוק על הנכתב אני רואה צורך להדגיש, כי הקריאה היא על גמח"ים של אנשים פרטיים כמוני וכמוכם ולא על "ארגוני חסד" ועמותות מבוססי התנדבות הדורשים זמן ומשאבים, מה עוד שלשמחתי בתחום זה אין לחרדים מונופול וישנן עמותות חילוניות רבות הפועלות מתוך התנדבות למען הכלל.
אבל אני קורא להפסיק את המונופול גם על גמ"חים קטנים של אנשים שפותחים את דלת הבית ודלת הלב לסביבה.
גמ"ח כלי עבודה לדוגמה, הוא בסך הכל ארגז כלים משוכלל הנמצא בבית שהשכנים והשכונה יודעים שאם נתקעים בלי כלי מסויים אפשר לתאם עם בעלי הגמ"ח לבוא ולקחת.
ברוב הגמחי"ם אין צורך מעבר להקדשת זמן מועט פה ושם, כמו כן ישנם גמ"חים שאין בהם כמעט הוצאה, לדוגמה גמ"ח מוצרי תינוק.
בשכונה בעלת אוכלוסייה צעירה ופועה, בעל גמ"ח מוצצים ירכוש כמות מוצצים מכל הסוגים, יניח אותם בארון מסודר מחוץ לביתו, ומי שנתקע בשעת לילה עם תינוק מיילל בלי מוצץ ייגש לגמ"ח וירכוש מוצץ במחיר עלות.
הקדשת זמן? קצת. (מידי פעם לחדש מלאי.)
הקדשת כסף? מעט. (מוצצים שלא היה בהם צורך)
הקדשת לב לזולת? המון...
כמו כן, שיהיה ברור. לא לכל חרדי יש גמ"ח בבית (וגם לי לא), אך היהדות מפתחת את הרגישות החברתית לדאוג לאחרים גם בדברים קטנים וכדומה.
____________________________________________________________________________
מתוך הבלוג של מתי הורוביץ מתוך אתר הארגון "צו פיוס".