עד היכן מגיעה הזכות לשם טוב?
מאת: עו"ד פלי הלפרן
הקדמה: הזכות לשם טוב מעוגנת בישראל בחוק לשון הרע, כפי שיודע כל עורך דין לשון הרע. שימוש בחוק לשון הרע יכול שיעשה במידה ופורסמו כנגד אדם דברים מכפישים שנועדו להשפילו ולבזותו, ונשמעו על ידי אדם זולת האדם שעליו נאמרו הדברים. קריטריונים נוספים מופיעים בחוק לשון הרע, ועל פיהם ניתן להגיש תביעה אזרחית או אף כתב אישום פלילי על ידי עורך דין לשון הרע. כנגד הזכות לשם טוב, עומד חופש הביטוי, שמוגן אף הוא על ידי בתי המשפט. בתי המשפט, על מנת להכריע בתביעות לשון הרע שהוגשו על ידי עורך דין לשון הרע, עורכים איזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי.
חופש הביטוי בישראל- יציר פסיקה
חופש הביטוי אינו מעוגן בחקיקה בישראל, אלא הוא יציר פסיקה ומהווה נגזרת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עם זאת, יש לזכור כי הזכות לשם טוב כן מעוגנת בחקיקה הישראלית, כאמור- בחוק לשון הרע. חופש הביטוי, מכוח היותו חירות הכרחית במשטר דמוקרטי, זוכה להגנה נרחבת בפסיקה הישראלית. חופש הביטוי מאפשר לאזרחי המדינה להתבטא באופן חופשי ובכך להביא את עצמם לכדי מימוש עצמי. החלופה, כלומר סתימת פיות, היא חלופה הנהוגה במשטרים דיקטטוריים וחשוכים.
הזכות לשם טוב- יצירת חקיקה
בניגוד לחופש הביטוי, הזכות לשם טוב מעוגנת בחוק לשון הרע. זכותו של אדם ששמו לא יוכפש הינה זכות בעלת חשיבות כלכלית עליונה על חייו של אדם, וכמובן- חשיבות משפחתית, חברתית ועוד, ועל כן, יבחר אדם לפעמים, באמצעות עורך דין לשון הרע, להגיש תביעה כנגד אדם שהכפישו.
אדם ששמו הוכפש, רשאי, על ידי עורך דין לשון הרע, להגיש תביעה אזרחית או פלילית כנגד האדם שפרסם כנגדו, על פי הקריטריונים הקבועים בחוק לשון הרע, דברי בלע. המחוקק מכיר בכך ששמו של אדם הינו אחד הנכסים החשובים ביותר שבבעלותו, וכי פגיעה בהזכות לשם טוב עשויה לפגוע פגיעה אנושה באדם שכנגדו נאמרו הדברים.
האיזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי
הזכות לשם טוב, כזכות חוקית בישראל, מתנגשת פעמים רבות עם חופש הביטוי, המעוגן אף הוא בפסיקה ענפה של בתי המשפט- זאת יודע כל עורך דין לשון הרע. בחוק לשון הרע, נקבע כי לא כל אמירת דברים חמורים כנגד אדם, יכנסו תחת ההגדרה של "לשון הרע", ובכך, חוק לשון הרע מסייע לגדור אף את חופש הביטוי.
חוק לשון הרע מגדיר מהו פרסום מותר ומהו פרסום אסור, ובתי המשפט דנים ומפרשים בכל מקרה לגופו, האם הדברים שאמר אדם על חברו מהווים עוולה אזרחית, או עבירה פלילית.
למעשה, החלוקה בחוק לשון הרע נעשית כך- תחילה מוגדרים מקרים שיחשבו להוצאת לשון הרע, דברים האסורים בפרסום. דברים שלא נכנסו בגדר לשון הרע, הם דברים המותרים בפרסום.
לאחר מכן, מגדיר חוק לשון הרע מהם המקרים בהם נתבע או נאשם בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי עורך דין לשון הרע, רשאי להתגונן מפני תובעו. טענות הגנה אלה - אמירת דברים המותרים בפרסום, אמירת דברים בתום לב (ללא דרישה כי הדברים שנאמרו יוכחו כדברי אמת), או טענת אמת בפרסום ועניין לציבור.
משום ההפשטה הקיימת לעיתים קרובות במושגים "הזכות לשם טוב" ו"חופש הביטוי", בתי המשפט נדרשים לבחון כל תביעת לשון הרע לגופה, תוך היעזרות, לרוב, בהנחיה כללית של תקדימים משפטיים.
עם זאת, יש לזכור כי בתי המשפט נוקטים מדי פעם בפעם ב"קו מחשבה" שונה, והאיזון בין חופש הביטוי להזכות לשם טוב משתנה ואינו נשאר זהה במרוצת השנים. המחוקק אף ניסה, באמצעות חוק לשון הרע, לתחום את גדרו של "לשון הרע", בכך שקבע כי במקרים חריגים המנויים בחוק, ניתן לפרסם דברים מכפישים כנגד אדם. כך למשל, נקבע בסעיף 13 לחוק לשון הרע, כי פרסום ההליכים בישיבות הכנסת אינו מהווה הוצאת לשון הרע.
לסיכום, הזכות לשם טוב וחופש הביטוי, שתיהן זכויות בעלות משקל רב במשפט הישראלי. הראשונה מעוגנת בחקיקה בחוק לשון הרע, והשנייה מעוגנת בפסיקה רחבה של בתי המשפט, ונחשבת לנגזרת חשובה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
שום חשיבותן, בתי המשפט נאלצים לעיתים קרובות לערוך איזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי במשפטים על פי חוק לשון הרע. בתי המשפט מכירים בכך ששמו הטוב של אדם מהווה נכס חברתי וכלכלי ממעלה ראשונה, ומאידך, הם מכירים בכך שחופש הביטוי הוא חלק בלתי נפרד מחיים בחברה דמוקרטית.