בישראל כול שנה מוגשות אלפי תביעות בגין רשלנות רפואית. סקרים מראים כי משרד הבריאות, חברות הביטוח וקופות החולים נאלצות לשלם מדי שנה כרבע מיליארד שקל בשל תביעות רשלנות רפואית.
אנשים רבים בוחרים לתבוע בשל טיפול רפואי רשלני שהוביל לרמות שונות של נכות, החמרת המצב הקיים או כאב וסבל גופני או נפשי.
חולים אשר נפגע אורך חייהם בשל רשלנות רפואית צרכים עזרה כלכלית בעיקר עם כושר העבודה שלהם נפגע.
עורך דין רשלנות רפואית יכול לעזור לחולה שנפגע להעריך את הנזק שנגרם לו ולמשפחתו בכדי לקבל פיצויים. ישנם מקרים בהם השופט ילך לקראת החולה וגם אם לא הוכח ב100% שהפגיעה היא תוצאה בלעדית של רשלנות רפואית הוא יטיב עם החולה ויעניק פיצויים חלקיים.
ישנם כמה מושגים בסיסים שעל אדם הרוצה להגיש תביעת רשלנות רפואית להכיר:
הסכמה מדעת:
האם הובאו בפני החולה כול הסיכונים האפשריים לטיפול ? על הרופא המטפל מוטלת האחריות לפרוש בפני החולה את כול הידע הדרוש על מנת שהחולה יוכל לקבל החלטה נכונה. על החולה להכיר את תופעות הלווי האפשריות, הסיכונים הקיימים, אחוזי ההצלחה ואלטרנטיבות לטיפול המוצע לו. במקרה והחולה חתם על טופס הסכמה לטיפול ללא הסבר ראוי מהרופא עו"ד יבקש מבית המשפט לבטל חתימה זאת .
עיקרון "הרופא הסביר":
במרבית הסוגיות בנוגע ל רשלנות רפואית נבחנת התנהלותם של הרופאים על פי מבחן ה"רופא הסביר".
לא כול המקרים בהם טיפול מסתבך או שהרופא לא קיבל הסכמה מהחולה מסיבות של אילוצי זמן או בגלל מצבו של החולה נחשבים כ רשלנות. במקרים כאלו פונים אל עיקרון "הרופא הסביר" ובודקים האם הרופא פעל בצורה הגיונית לאותו מצב. אם הרופא פעל במקצועיות הנדרשת ממנו או בדרך שבה יש לנהוג במקרים רפואיים דומים הוא מוגן על פי חוק גם אם לא קיבל את הסכמת החולה.
ההמשך במאמר "מושגים בסיסים ברשלנות רפואית חלק ב".