רבים מאיתנו שומעים וקוראים במסגרת תביעות רשלנות רפואית אודות חובת הזהירות. חוזה זו חלה על כל גורם רפואי המעניק טיפול לאדם ומכל סיבה שהיא. בין אם המדובר בטיפול רפואי דחוף ובין אם המדובר בטיפול רפואי אלקטיבי - שאינו דחוף. במאמר זה נביא חלקים מפסיקת בית המשפט המסבירים מה היא חובת הזהירות וכיצד בודקים האם נתקיימה במסגרת דיון ותן פסק דין בתביעת רשלנות רפואית.
להלן קטע מספק הדין: "לצורך בחינת חובת הזהירות יש לבחון באופן דו שלבי: חובת זהירות מושגית, היינו, האם באופן כללי ועקרוני קיימת חובת זהירות בין סוג אנשים שהמשיבים שייכים אליהם לבין סוג האנשים שהמערערת נמנית עימהם, ביחס לסוג הנזק שבו מדובר ואופן התרחשותו. השלב השני, הוא בחינת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, היינו, האם המשיבים הקונקרטיים חבים חובת זהירות כלפי המערערת הקונקרטית ביחס לנזק הקונקרטי שארעה והאופן הקונקרטי שבו הוא ארע. במקרה דנן, אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית המתקיימת בין רופא לבין מטופל. המחלוקת נסבה על קיומה של חובת זהירות קונקרטית.
בחינת חובת הזהירות הקונקרטית נעשית על ידי מבחן הצפיות במישור הטכני והנורמטיבי, היינו, האם ניתן היה לצפות את מה שארע, כעניין טכני-עובדתי וכן, האם צריך היה לצפות כעניין נורמטיבי (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מח (3) 45 (1994)). כאשר מייחסים לרופא רשלנות בטיפול בחולה שנזקק לשירותיו, תיבחן מידת האשם המיוחסת לרופא, על פי אותם שיקולים ומבחנים המנחים את בית המשפט בבואו להעריך את התנהגותם של בעלי מקצוע המיומנים במלאכתם. הצפיות שעל פיה מוכרעת שאלת חובת הזהירות אינה רק צפיות טכנית אלא גם צפיות מהותית. קרי, הצורך לצפות ולא רק היכולת לצפות. אין בית המשפט שואל את עצמו רק מה צפה הרופא במצב נתון מסוים אלא גם מה צריך היה לצפות ומה יכול היה לצפות נוכח התפתחות הדברים (ראו ע"א 58/82 דלעיל)."
בואו להתייעץ עם מומחים ועורכי דין במסגרת פורום רשלנות רפואית לקהל הרחב.