מאמר זה נכתב כגתובה לפוסט "מישל אובאמה נגד תעשיית השומן האמריקאית בע"מ"
ראשית אני מסירה את הכובע בפני מישל אובמה. ומברכת אותה על שהחליטה לצאת נגד "השומן המרושע" ולהפוך את האמריקאים לעם רזה יותר….
אצל האמריקאים ממש כפי שאצל הישראלים, נושא ההשמנה אצל מבוגרים וילדים בהחלט צריך להיות בראש רשימת המטרות הבריאותיות. להיות בעודף משקל או שמן זה אולי יפה (היופי בעיני המתבונן) אבל להיות בעודף משקל משמעותי, יכול להיות לא בריא, בגוף והרבה פעמים גם בנפש.
מחקרים מראים שככל שאנו רזים יותר, אנו בריאים יותר, שמחים יותר והערך העצמי שלנו גבוה יותר. לכן, כאשר הגברת הראשונה של ארה"ב מרימה את כפפת המלחמה בשומן מגיע לה כל הכבוד.
אני אמנם חולקת על הדרך בה היא פועלת, דיאטת הרזייה, אבל זו הדרך אותה מכירים מיליארדי אנשים בעולם. כך חונכנו בעשרות השנים האחרונות. לרדת במשקל באמצעות דיאטה.
במאמר שאני מגיבה אליו ישנה התייחסות למאמר אחר, אותו לא קראתי, אבל אני תוהה לגבי חלק מהנאמר בפוסט הנוכחי:
* מה באמת משמעות אותו משטר דיאטה קפדני? האם מדובר בתפריט של 500 קלוריות, האם מדובר בתפריט של 1600 קלוריות או בתזונה מאוזנת? אולי המשטר הקפדני מדבר על הוצאת ג'אנק פוד מהבית ומהתפריט? אני מקווה שדיאטה קפדנית פרושה הוצאת כל הג'אנק מהבית, והקפדה על אוכל אורגני (בתקווה שהזוג המלכותי יכול להרשות זאת לעצמו) ותפריט מאוזן הכולל מדי פעם גם "מאכלים אסורים".
* "בעיני הילדות היו מושלמות" נתפס אצלי כמשפט חסר, לי נדמה שהכוונה היא שהילדות היו מושלמות גם לפני התוכנית.
* ד"ר רג'ינה בנג'מין, ראש מערך הרפואה במדינה – הרוויחה את תפקידה ביושר. אין שום קשר בין זה לבין היותה "שמנה מטעם עצמה שלמרות שלא עלתה עדיין על הפתרון למגיפה של עצמה, מתיימרת לספק אותו לכל האומה האמריקאית". זו מכה מתחת לחגורה, ובהחלט לא יאה. אף אחד מאיתנו לא יודע למה היא שמנה, האם זו בעיה בריאותית, האם היא לוקחת סטרואידים, האם יש לה בעיה בבלוטת התריס או פשוט כי היא אוכלת לא נכון. אני לא יודעת בוודאות שהד"ר רג'ינה ישבה עם מיטב הרופאים והתזונאים בארה"ב כדי לספק את הסחורה, אבל אני מאמינה שכן. ושוב, אין זה אומר שאני מסכימה עם הדרך, במידה והדרך היא רק דיאטה. אך אם היא משלבת בין אכילה מאוזנת ועבודה רגשית זה מצוין. אשמח מאד לדעת איפה אפשר לקרוא על תוכנית התזונה למיגור ההשמנה של העם האמריקאי.
* האם באמת מישל אובמה חשבה שבנותיה מושלמות ומשקלן שינה את תפיסתה? או שאולי מישל פנתה לתוכנית הזו כדי לשפר ולאזן את התזונה של הבנות, והיא עדין חושבת שהן מושלמות?
אולי אני טועה, ואם כן – אני מתנצלת, אך כאשר קראתי את הפוסט חשתי נימה מתנשאת, צינית, קצת מזלזלת. על כל דבר אפשר להסתכל מזוויות שונות. אפשר להתמקד במה לא ואפשר במה כן.
דיאטת הרזייה כדרך חיים היא התנהגות לא בריאה - אבל זו הדרך המסורתית שאנשים מכירים כדי לרדת במשקל. רוב הרופאים ואנשי המקצוע העוסקים בתזונה מדברים על משטר אכילה.
כדי שאנשים בעלי עודף משקל קטן או גדול יוכלו לאכול באופן מאוזן וטבעי, עליהם לעבור תהליך המשלב עבודה רגשית ומודעות, חינוך מחדש של עצמנו לאכילה מודעת, להקשבה לגוף.
רוב האנשים עדיין לא מכירים את האפשרות הזו, כי רוב בעלי המקצוע עדיין לא במקום הזה.
להודות בעובדה שאנו אוכלים אכילה רגשית, להודות בעובדה שאנו לא מודעים למה שאנו עושים, להודות בזה שאין לנו שליטה על הפעולות שלנו ולבקש עזרה בשינוי מהותי של אורח החיים - זה מאתגר ודורש סוג של בגרות וביטחון, וכאשר ביקשנו עזרה להתחיל לשנות ולהיות במודעות 24 שעות ביממה זה מאתגר כפליים.
בריאות טובה כמטרה סבירה לא נחשבת להתנהגות ערכית. משתמע מכך כי מי שחולה ברמה כזו או אחרת אינו מתנהג התנהגות ערכית.
בריאות טובה משלבת מספר אלמנטים הקושרים גוף, נפש ורוח, כשאיזון בין שלושתם מביא לבריאות טובה.
כל פעם שאנו אוכלים כשאנו לא רעבים פיסית – אנו אוכלים אכילה רגשית ולכן אין איזון
כל פעם שאנו ממשיכים לאכול כשהגוף אומר די – אנו אוכלים אכילה רגשית ולכן אין איזון
כל פעם שאנו אוכלים כי בא לנו, כי זה טעים, אבל אנחנו לא רעבים – גם זו אכילה רגשית
ולכן המשקל הוא בהחלט אחד המדדים לבריאות.
אין ויכוח על כך שהעיסוק במשקל פוגע בתפיסת הגוף של הילדים. אבל גם כאשר איננו מדברים עם הילדים על המשקל שלהם, ועדיין אנחנו עסוקים במשקל שלנו ושל האנשים הנמצאים סביבנו - פיסית או במדיה - אנו פוגעים בתפיסת הגוף של הילדים.
גם אם איננו עושים עניין מאוכל או משקל - הם רואים זאת בטלוויזיה, בפרסומות, שומעים בכתה, מחברים וכו', ותפיסת הגוף שלהם כנראה תיפגע. עובדה שכל העולם נמצא באובססיה להראות רזה ורוב האנשים הסובלים מעודף משקל קרוב לוודאי שמבקרים את עצמם על חוסר יכולת השליטה העצמית שלהם.
דעתי האישית היא שחייבים לעשות שינוי ברמה ממלכתית. יש לחנך את האוכלוסייה כולה להתייחסות שונה לאוכל, לגוף, למי שאנחנו.
השאלה היא מה בא קודם - הביצה או התרנגולת?
האם להתחיל בגיל הרך ובגיל בית הספר או להתחיל עם ההורים?
דלית אביטל