לפני כשנה נפל לידי ספרה של דר' ג'יליאן מקית' בשם "האוכל עושה את האדם". זהו ספר שאני ממליצה לכל מי שמעוניין להתחיל להבין מה הגוף שלו רוצה. הספר יוצא מתוך נקודת ההנחה כי כל גוף רוצה משהו אחר, והגוף הפרטי שלנו רוצה דברים מסוימים בתקופות מסוימות.
אני חושבת שדר' ג'יליאן מקית' כתבה ספר גאוני שבהרבה מובנים מתאים לגישת ההרזיה ללא דיאטה שלי מכמה סיבות:
1. קלוריות ממש לא מעניינות אותי. בתפיסה שלי אפשר לאכול הכל, או נכון יותר כל מה שהגוף רוצה. כשאני נתקלת במילים כמו קלוריה, פחמימות, חלבונים וכו' אני מבינה מה הם אומרים מבחינה תיאורטית, אבל זה ממש לא עושה לי כלום. בפרק הראשון של הספר פתאום נפל לי האסימון.
(למאמרים נוספים בנושא תזונה, אכילה רגשית והרזיה ללא דיאטה: ירידה במשקל דרך מודעות)
דר' מקית' מסבירה בשפה פשוטה את משמעות הקלוריות שאנו אוכלים. היא מדגימה זאת על 12 המאכלים הפופולאריים ביותר באנגליה באופן הבא: למשל דג וצ'יפס = 1078 קלוריות; 43 גר' חלבון; 86 גר' פחמימות; 65 גר' שומן; 56 גר' סיבים.
בגדול – התיאור המפורט הזה ממש לא נתפס. אבל, וכאן באה הגאוניות של מקית' שכותבת: מנת דג וצ'יפס שוות ערך ל- 17 כפיות סוכר וחבילה ורבע (125 גר' לערך) חמאה.
אופססססס - עכשיו פתאום אתם רואים את הקלוריות מול העיניים?
2. היא מסבירה את ההבדל בין מזון טוב לגוף לבין מזון רע לגוף. מה הופך מזון טוב לטוב ורע לרע. הכל בבהירות בשפה המובנת לכל אדם ובכל רמה.
3. היא מקדישה פרק שלם להכרת הגוף ואיך התזונה שלנו יכולה ל"תקן" או ל"קלקל" את גופנו. היא עוברת איבר אחר איבר, עד לרמה של קצה השערה והקשקשים. מהראש, דרך הפנים, האוזניים, הידיים, עיניים פה גפיים עד כפות הרגליים. היא לא חוסכת מאיתנו איך להתבונן על הצואה, השתן, פצעונים, פיהוקים וכו'.
4. פתרונות מעשיים ופשוטים לטיפול באתגרים רפואיים שיש לנו דרך התזונה ותוספי מזון.
הספר כתוב בפורמט המזמין לקרוא, שזור בשאלונים לבדיקה עצמית ופניני מידע שמאפשרים לכל אחד מאיתנו להתחיל להבין בקלות את השפה שהגוף שלו משוחח איתו.
בתוך הספר מוקדשים מספר עמודים המיועדים לדיאטה שלה וקצת תפריטים. באופן אישי כל מה שקשור בדיאטה לא מעניין אותי, ואפילו מעורר בי קצת התנגדות. מה עוד שהספר הזה נתפס בעיניי כסוג של אבן יקרה היכולה לאפשר לאנשים להתחיל ולהתחבר לגופם. להתחיל ולהבין מה הגוף שלהם רוצה באמת לאכול, מה הגוף שלהם אומר להם בקול שקט ועדין והם פשוט מתעלמים ממנו ולא מקשיבים לו.
כתבה: דלית אביטל