חפש מאמרים:
שלום אורח
19.01.2021
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

האם לכותב רומנים מותר הכול?

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות07/06/2015892 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

אריק ריינהרט בן החמישים הוא כיום אחד מכותבי הרומנים המצליחים, הבולטים והמתוקשרים ביותר בצרפת. הכול כבר נאמר ונכתב על הרומן האחרון שלו, השישי במספר, "אהבה ויערות", שיצא לאור בשנת 2014, בהוצאת הספרים היוקרתית גלימר. שש מאות רומנים התפרסמו בצרפת בתחילת העונה הספרותית  של שנה זו ומביניהם זכה זה של ריינהרט לפרסים רבים, תהילה והצלחה מסחרית. "אהבה ויערות" הוא רב מכר: למעלה ממאה אלף עותקים נמכרו.

זה עתה הפכתי את הדף האחרון ב-366 עמודיו ואני עדיין מסוחררת. האם לפנינו מאדאם בובארי פוסט פוסט מודרני? הבחור מוכשר, ללא ספק, יודע לנוע בוירטואוזיות מסגנון לסגנון, מעניין לעניין. בחלק זה משפטים ארוכים, מפותלים, מליציים, מגולפים, מסולסלים ומגונדרים, כמו יצאו מנפשה של הגיבורה המעודנת והאידיאליסטית, שהקדישה את עבודת המסטר שלה לוילייה דה ליל אדם, סופר סימבוליסטי-דקדנטי מסוף המאה ה-19. בחלק אחר הם פתאום תמציתיים, ענייניים, מדוייקים וקולעניים או מחקים את הדיבור היומיומי בגלמיותו, בפוגענותו ובאלימותו. פער הסגנונות נוצר מן הסתם כדי לשקף את אי יכולתה של הגיבורה השברירית להסתגל לעולמנו ואחד דינה - להיעלם ממנו טרם זמנה. כמו אמה בובארי, שרמזים המקשרים בינה לבין גיבורת הספר הזה, מפוזרים בו למכביר.

כוח המצאה טמון גם בשם שריינהרט מכנה בו את גיבורתו הטרגית, בנדיקט אומברדן, שילוב אוקסימורוני של ברכה (המרומזת בשם הפרטי) וקללה (המרומזת בשם המשפחה). אומברדן, שם המשפחה, מהווה גם רמז, על דרך ההיפוך, לבעלה של אמה בובארי, שארל, שהניתוח הכושל שביצע בסייס איפוליט כדי לתקן את עיוות רגלו הקלוטה נשאר חרוט בהיסטוריה של הספרות. נמק פשט ברגלו של איפוליט, בעקבות הניתוח, ודן אותה לכריתה. לואי אומברדן, 1871-1956, לעומת זאת, היה אנטומיסט ומנתח פריזאי מצליח, בין היתר גם מומחה לכירורגיה אורתופדית, שנשאר כדמות נערצה בהיסטוריה של הרפואה. ואריק ריינהרט,  שמעוניין מאוד מן הסתם להישאר בזיכרון כגוסטב פלובר של המאה העשרים ואחת, בונה את תהילתו, שלב אחר שלב.

אלה אכן לא התחבולות היחידות באמתחתו של הסופר השאפתן, הצמא לחירות בלתי מוגבלת של מספר יודע כול וכל יכול. באמצע הספר הוא מביא פתאום סיפור קצר של וילייה דה ליל אדם, ולקראת סופו, הוא, ריינהרט, קורא לגיבורת הסיפור של דה ליל אדם, חסרת השם במקור, בנדיקט אומברדן, שתי פעמים.

כל התחבולות, תהיינה אשר תהיינה, נועדו לשטוח פרשה מורכבת, הדנה ברצח אופי ואף יותר מכך של אישה בת 36, מוסמכת לספרות, מורה בתיכון בעיר מץ בצרפת, אם לשני ילדים, בידי בעל אכול רגשי נחיתות, משפילן ומטרידן, באופן שרק הוא, אריק ריינהרט, סופר נרקיסיסטי, ללא ספק, המביט בהשתקפותו כשהוא כותב, אבל גם משכיל ומתוחכם כשד, היה יכול לשטוח . במרוצת הרומן הקורא מגלה שאלה כבר הנישואים הלא מוצלחים השניים של הגיבורה. נישואי הבזק הראשונים היו שונים מאוד מהנוכחיים אבל לא פחות מאלפים, מהממים כמכת פטיש. אריק ריינהרט מוביל בלי הרף את הקורא למקומות שהוא לא ציפה כלל להגיע אליהם: אתר ההיכרויות מיטיק, התעלסויות מפורטות  עם סוחר עתיקות נלבב אחרי שיעור בקליעה למטרה בחץ וקשת וטיול ביער, ניחוחותיה של הספרות הסימבוליסטית-פנטסטית של המאה ה-19 בצורת נובלה של אחד ממייצגיה, וילייה דה ליל אדם, המצוטטת במלואה (!) בגוף הרומן, בלי שום אתרעה, בלי לתת את מקורה (לרגע היה נדמה לי שהיא נולדה תחת עטו של אריק ריינהרט), נסיון התאבדות, בית חולים פסיכיאטרי, סרטן סופני, וזוהי אינה אלא רשימה חלקית בלבד.

הכול כבר נאמר ונכתב על הרומן המדובר, אמרנו? לא, מסתבר שלא. ועל תוספת פרסום זו היה אריק ריינהרט בהחלט מוותר. כמו שמגלה מאמר בעיתון הצרפתי לֶ'קספרס מה-23 למרץ, 2015, נגד ההוצאה הוגשה תלונה המאשימה את הסופר בשני סעיפים: פגיעה בזכות לפרטיות וגניבה ספרותית.

בתחילת הרומן מתאר ריינהרט שתי פגישות עם המעריצה, בנדיקט אומברדן, שהתלהבה מכותרו הרביעי, "סינדרלה", בבית הקפה החביב עליו, קפה לה נמור,  בפתח גני הפאלֶה רואייל (הארמון המלכותי) בפריז. בבית הקפה התוודתה בפניו המעריצה על בעיותיה עם בעלה. הרומן "אהבה ויערות" הוא סיפור חייה.

ברומן "אהבה ויערות" מציג מחבר הספר את עצמו בשמו האמתי, כמו שעשה ברומן קודם שלו "סינדרלה" שבו מככבים ארבעה גיבורים שאחד מהם הוא סופר הנקרא אריק ריינהרט. אלא שברומן הנוכחי הוא מצטט ממכתבים ששלחה לו המעריצה בנדיקט בעקבות ההתפעמות שעוררה בה קריאת "סינדרלה".  אחרי ניתוח מעמיק של משמעות תחבולת ארבעת הגיבורים, ששלושה מהם מהווים את גלגוליו של הרביעי, סופר הנקרא אריק ריינהרט, בנדיקט אומברדן מביעה את עמדתה בנוגע לנוכחות הסופר ברומן. גם כשקראה את השם "אריק ריינהרט", כתבה, לא חשבה לרגע שזהו אדם אמתי. אריק ריינהרט, כמו שלושת גיבורי הרומן האחרים, לא היה עבורה אלא דמות בדיונית בלבד. אף לרגע לא עלה בדעתה שהסופר שאב השראה מחייו, שאריק ריינהרט הוא אריק ריינהרט. הכול בדייה וכאן טמון היופי - להמציא חיים הנראים כמציאות ולובשים צורה של ספר, חפץ ממשי שניתן לאחוז בו בידיים. מכאן והלאה, כתבה בנדיקט אומברדן לאריק ריינהרט, היא עצמה, כמו גיבורי ספרו, תמציא את חייה, יום אחרי יום.  זהו המסר שלמדה מהרומן, שהגיע אליה בזמן הנכון בחייה. אחרי שסיימה את קריאת "סינדרלה" רווח לה, כמו התפייסה עם הגלגולים השונים והנוגדים באישיותה. והסופר המסוקרן הציע לקוראתו להיפגש אתו, כשתזדמן לפריז. אחרי תיאור שתי פגישות עם בנדיקט אומברדן, בתחילת הרומן, מתפרש בפרטי פרטים סיפור חייה עד למותה, בסופו.

לדמותה של גיבורת הרומן, זו שריינהרט קורא לה בנדיקט אומברדן,  ש"המית" מסרטן בסוף הספר, נראה שיש כפילה בחיים האמיתיים, בריאה ושלמה, יבורך האל. כפילה זו שהודתה מעומק לבה לריינהרט על כתיבת "סינדרלה" המיטיב, שעליו המליץ לה מוכר בחנות ספרים, מרגישה נסערת ונבגדת לאחר פרסום "אהבה ויערות". "בנדיקט אומברדן" בשר ודם זו, המעדיפה לשמור על עילום שם, שכרה את שירותיה של עורכת דין שתובעת בשמה את הוצאת גלימר. "בנדיקט אומברדן" שבחיים האמתיים, כמו ברומן, היא מוסמכת לספרות ומורה בתיכון (ברומן – בעיר מץ, במציאות – בעיר קטנה בדרום צרפת), בתחילת שנות הארבעים שלה, קראה את הרומן הרביעי של אריק ריינהרט, "סינדרלה", שיצא בשנת 2007 והתלהבה כל כך עד שכתבה לו מייל הערצה לאתר ההוצאה. מהון להון ריינהרט הציע לה להיפגש אתו, כשתזדמן לפריז. הפגישה הראשונה התקיימה ב-2008 בקפה לה נמור. לאחריה התקיימו  שתי פגישות נוספות, בבית קפה אחר, באזור מונמרטר, שהיו מלוות בתכתובת מיילים. מפעם לפעם ריינהרט היה מתקשר למעריצתו טלפונית כשהמוזה הייתה נוטשת אותו והיא נהגה לעודד אותו, כדבריה, ולשלוח לו מסרונים מחזקים.

המכונה "בנדיקט אומברדן" סיפרה לאריק שהתחילה לכתוב חיבור על יחסיה עם בעלה והסופר גילה במלאכה זו עניין רב עודד אותה להמשיך, להתמיד ולהביאה לכלל סיום. ליום הולדתו של אריק ריינהרט, באפריל 2009, "בנדיקט אומברדן" שלחה לו את החיבור המוגמר, בן 44 עמודים, כמתנה. החיבור, הנקרא "הרציף", מספר על בגידתה בבעלה, על נסיון התאבדות שלמרבית המזל לא הצליח, על שהותה בבית חולים פסיכיאטרי,על ההשלמה, על החזרה לחיים השגרתיים לצד בעלה וילדיה. אריק אישר את קבלת החיבור במסרון, חקר אם בעלה לא השמיד אותו, ולאחר מכן יחסיהם התרופפו עד לניתוקם.

לאחר כל האירועים הדרמטיים בחייה, שאליהם נוספה פטירתו הפתאומית של אחיה הצעיר, "בנדיקט אומברדן", לדבריה, התאוששה, חזרה למסלול חייה הרגילים וכל רצונה היה להמשיך בו. אך לפתע הסב בעלה את תשומת לבה לאתר הוצאת גלימר שבישר את יציאתו לאור הממשמשת ובאה של רומן חדש של אריק ריינהרט, "אהבה ויערות", שעלילתו כמו נלקחה מסיפור חייו של הזוג. "בנדיקט אומברדן" פנתה בבקשת הסברים לסופר עצמו אך זה הרגיע אותה באמרו שאמנם קיבל השראה מפגישותיהם בשליש הראשון של הרומן  אך דמות הגיבורה בספר מבוססת על תרכובת של כמה וכמה נשים. מלבד זאת, באמנות צרופה, עסקינן, בספרות, וזהו ספרו הטוב ביותר, אמר.

לאור הסבריו של הסופר, אפשר להבין ש"בנדיקט אומברדן" התחלחלה כשנוכחה לדעת שאריק ריינהרט מקדם את ספרו בתקשורת, בטלוויזיה ובתחנות הרדיו, בסלון הספר ואף בכיתות תלמידי בתי ספר בהצהירו שכל מה שכתב ברומן – אמתי ולקוח מהחיים.

 

הנקראת "בנדיקט אומברדן" סרבה לעיין בספר, אך בסופו של דבר, לאחר שבני משפחה וחברים הסבו גם הם את תשומת לבה לדמיון הבולט בינה לבין גיבורת הרומן, פצחה בקריאתו, הגיעה עד למקום שבו מצאה את עצמה "מתה מסרטן" ואז הזדעזעה קשות והחליטה לתבוע את הסופר למשפט.

לטענת "בנדיקט אומברדן", ריינהרט חשף אותה ואת בעלה ללא ידיעתה וללא הסכמתה והציגם באופן מבזה ומשפיל תוך שהשתמש בוידוייה הארוכים בפניו בפגישותיהם בבתי הקפה בפריז (בפגישה הראשונה דיבר בעיקר ריינהרט על עצמו וייסורי כתיבתו, בפגישה השנייה דיברה בעיקר "בנדיקט אומברדן" וזאת במשך ארבע שעות תמימות). בנוסף, ציטט ריינהרט לתוך ספרו, ככתבם וכלשונם, קטעים שלמים הן מחיבורה "הרציף" והן מהמיילים הארוכים ששיגרה לו - פגיעה בזכות לפרטיות וגניבה ספרותית.

אריק ריינהרט כופר באשמה מכול וכול ומתחפר בהדרת כבודו, שומר בינתיים על זכות שתיקה, אך כשיגיע הזמן, יגן על עצמו בבית המשפט. הבחור מוכשר, אמרנו, אך האם שמר על אמות מוסר לא כתובות בנכסו לעצמו, כערפד, את מה שנמסר לו, ביודעו שבת שיחו השברירית איננה מעוניינת להיחשף? אם יתבררו הדברים הנטענים נגדו כאמת, האם לא עט על טרפו כשני בעליה של הקרבן התמים? הרי שבערמומיות של נחש נראה שדחף את "בנדיקט אומברדן" להשלים את חיבורה "הרציף"  ולשלוח לו אותו, כפרי בשל. אך האם אין זו זכותו? מה בעניין חירות הביטוי של כותב הרומנים  העלולה להירמס בעקבות תלונות כגון אלה? שלא לדבר גם על תופעת ההטרדה ההרסנית שהספר מתעד וחוקר בפירוט ודיוק רב ועשוי לפיכך לחדד את המודעות אליה ולשמש כעזר למטפלים.

דילמה סבוכה שבית המשפט הצרפתי ייאלץ להכריע בה בקרוב.

ד"ר אורנה ליברמן היא חוקרת ספרות, מיתוסים ותנ"ך ומנהלת הבלוג: "לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה".

ספרה "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה", יצא לאור בהוצאת סלע ספרים,

http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=63643#.ViOKkYehecw

 

ובמהדורה אלקטרונית באתרים "מנדלי" ו-"עברית".

 

מוזמנים לבקר בבלוג שלי

 

https://liebermanorna.wordpress.com

מוזמנים לטעום מהספר שלי ולקרוא בו את הפרק הראשון באתר סימניה:

http://simania.co.il/e/4527/0

 

 

 

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה

 

עיסוקי בשפה העברית כמורה באולפן הביא אותי לכתיבת מחקר ארוך שנים על לשון המקרא שממנו עיבדתי את ספרי: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה. ההרפתקה המרתקת התחילה עבורי כשהבחנתי, להפתעתי, שכל מילה ומילה מכילה כפיל ניגודי: רע (ההיפך של טוב)/רע, רעות, רעיה, און (כוח)/און (חולשה, עצב), חיל (גבורה)/חיל (פחד), חלש/חלש על, שר (שריר, שררה)/רש, עמד/מעד, פרה/רפה, שואה/ישועה, ציון Tsiyon(ארץ פוריה)/צָיון  Tsayon (צייה), חופה (הגנה)/פח, פחת (מלכודת), ברא (יצר, הוליד)/ בֵּרֵא (חתך, דקר, הרס, הרג), תם/טמא, נגע/עונג, שֵׁדִים/שדי, אל/לא ועוד הרשימה ארוכה. הצמד גלות/גאולה ידוע לכול, מצוטט ונלמד רבות, אך לא הייתי מודעת לעובדה, לפני שניגשתי למחקר, שמימדי התופעה רחבים כל כך.

כפל המשמעות אינו מאפיין את העברית בלבד. הבלשן הגרמני קרל אַבֶּל (1837-1906) זיהה תופעה זו במצרית עתיקה שבה אותה מילה ציינה שני מושגים מנוגדים. המילה כֵּן, למשל, פירושה היה חזק וחלש בעת ובעונה אחת. המצרים הקדמונים, לפי התיאוריה של קרל אבל, לא יכלו להבין את מושג הכוח בלי להשוות אותו לניגודו. התפתחות השפה ודובריה גרמה במשך הזמן להתפצלות המילים. המילה כֵּן שפירושה היה חזק וחלש התפצלה ל-ֵּן חזק ול-כָּן חלש. קרל אבל ייחס את התופעה לכל השפות השמיות וההודו-אירופאיות שבכולן ניתן עדיין למצוא שרידים לאופן החשיבה הקדום. בלטינית, ביוונית ובאירנית, לתואר קדוש יש שני פנים, פן חיובי, הקשור לאופיה הידידותי לאדם של השכינה ופן שלילי, מאיים, המצביע על מי שאל לו לאדם להתקרב אליו פן יבוא עליו עונש נורא.

ממצאיו של קרל אבל נתקלו בהתנגדות קשה מצד עמיתיו ולולא מאמרו של פרויד מובנים מנוגדים של מילים עתיקות המסכם את התיאוריה של הפילולוג, שאותה מצטט אבי הפסיכואנליזה כדי להקביל אותה לאמביוולנטיות של החלומות, קרוב  לודאי שקרל אבל היה נבלע לחלוטין בתהום הנשייה. פרויד שחיפש קשרים בין פסיכואנליזה להיווצרות השפה קרא בשקיקה את כתביו של קרל אבל ופרסם עליהם את מאמרו המפורסם שבו הוא עורך הקבלה בין הגאי השפה לדימויי החלום. חקירת לשון המקרא מוכיחה על אף הכול שקרל אבל צדק גם צדק. ואף יותר מכך, לשון המקרא כל כולה חתומה בחותם הדואליות הטבוע לא רק בסמנטיקה שלה אלא גם בכל מבניה, בין אם הפונטי, בין אם התחבירי ובין אם הדקדוקי. אותיות אהוי, למשל, בניגוד לכל האותיות האחרות שאינן אלא עיצוריות בלבד, ממלאות תפקיד הן של עיצור והן של תנועה. זכות היתר שממנה נהנות אותיות אלה נובעת מקרבתן הרבה לייצוג האלוהות. כל האותיות נתפשות, ליתר דיוק, כמייצגות את אלוהים, אך אהוי קרובות אליו יותר: א (אלף - במקום הראשון, "אלופה" וקודמת לכול) מסמלת את ראשוניותו ומצוינותו ו־הוי שמרכיבות את השם המפורש מסמלות את נצחיותו (היה, הוה, יהיה). כשאותיות אהוי נהגות כעיצורים, הן מייצגות את הפן הנתפש של אלוהים (אימננטיות) וכשאותן אותיות ממלאות תפקיד של תנועות ולא נהגות, הן מייצגות את מה שאין בכוח האדם לגלות (טרנסצנדנטליות). כשאותיות אלה מופיעות בשורשי פעלים, התנהגותן לובשת פנים מרובות. במקרים מסוימים, הן נמצאות אך משמשות כתנועה ולא הוגים אותן (קָרָא, למשל, מגזרת נחי ל"א, ק.ר.א, האלף הופכת לנחה). לעיתים הן אף נעלמות לחלוטין (גָּר מגזרת נחי ע"ו-ע"י, ג.ו.ר, הוו חסרה). לעתים הן מתחלפות באות אחרת מאותה קבוצה (הוֹרִיד מגזרת נחי פ"י, י.ר.ד, הוו הנחה באה במקום היוד השורשית. דוגמה נוספת: עָשָׂה מגזרת נחי ל"י, ע.ש.י, ההא הנחה באה במקום היוד השורשית. היוד השורשית בוחרת לה להתחבא מאחורי אותיות אחרות, בהתאם למקומה בשורש הפועל: כשהיא פ' הפועל, י.ר.ד, י.ל.ד, י.ר.י, היא "מתחפשת" לוו בהפעיל - הוֹרִיד, הוֹלִיד, הוֹרָה; כשהיא ל' הפועל, ע.ש.י, ק.נ.י, י.ר.י,  היא "מתחפשת", במקרים מסוימים, להא בפעל - עָשָׂה, קָנָה, יָרָה). בין אם האל מופיע, בין אם הוא מסתתר ובין אם הוא מתחפש, הוא תמיד אינסופי ונמצא בכל מקום, אומרות לנו אותיות אלה שאופיין כפול. גם תופעת הסמיכות הנפוצה כל כך בתנ"ך (למשל, רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בראשית א:יד; חַיַּת הָאָרֶץ, פס' ל) מחברת בין שני רכיבים ויוצרת ביניהם קשרים סמנטיים מגוונים תוך שהיא ממזגת אותם, מבחינה פונטית, למילה אחת. ניתן גם להוסיף בינתיים את הביטויים הנקראים צימודים, תֹּהוּ וָבֹהוּ (בראשית א:ב), שֹׁד וָשֶׁבֶר (ירמיהו מח:ג), כַּפְתֹּר וָפֶרַח (שמות כה:לג) שבהם, בניגוד לסמיכות, שני המונחים, המחוברים בוו קמוצה, שומרים על עצמאותם כשתי מילים העומדות בפני עצמן, נרדפות אומנם אך נפרדות. מומחי השפות המסופוטמיות מצהירים כיום שתופעת הדואליות שולטת גם בבבלית ואף בכל הלשונות שנכתבו בכתב היתדות.

הדואליות הטבועה בשפה משקפת את הדואליות המאפיינת את אלוהים, שליט אחד וכל יכול, נגלה ונסתר, ממית ומחיה, בורא הטוב והרע, יוצר האור ועושה החושך שמחץ את התוהו, גאל את הבריאה משִּׁביהּ ורפאהּ מחוליהּ. מפי עליון יצא הרע והטוב. כל מילה ומילה כמו חצויה לשניים, מכילה את הרוע הנורא של התוהו ובוהו, רעש, רעד וטבח, המזוהה עם האלילות ואת הטוב המתוק של הבריאה, שלום שלווה ובטח, סמל האמונה המונותיאיסטית המובעת בתנ"ך. ראיית העולם החדשה מעניקה לדו-הקוטביות של השפה משמעות מוסרית ספציפית בדרישתה לבחור בערכים שהיא מסמנת אותם כטובים ומבורכים, ערכי הבריאה, ולהתרחק מעולם האלילות המקולל, המתויג כשטני ומועד לכאוס. התורה נותנת לפני בני ישראל את הטוב והרע, את החיים והמוות, את הברכה והקללה, את שמירת חוקי ה' או את ההליכה אחרי אלוהים אחרים ומכוונת אותם לבחור בבחירה הנכונה: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים יא:כו-לב, ל:טו-כ). מטרת נושאי הדגל של המונותיאיזם התנ"כי היא לתקן את בחירתם של אדם וחוה ברע, באלילות ובמוות כך שכל משמעויותיהן השליליות של המילים שהתפרצו מכלאן ברגע בו נגסו שיני החוטאים בפרי המתוק שהפך למר תאבדנה את כוחן ואף תיעלמנה.

חקירת מילות התנ"ך לפי שיטתו של הבלשן העלום, קרל אבל, מגלה אופקים חדשים ומרתקים. משמעות האותיות והדרך הלא שרירותית בה הן מצטרפות למילים, חקירת קשרים סמנטיים בין אותיות ומילים דומות בצליליהן למרות הכתיב השונה (תָּוֶךְ/טֶבַח), התחקות אחר קשרים ניגודיים בין מילים קרובות (אֵל/אַל/לֹא), ולפעמים אף זהות (חֵמָה במובן של רַעַל נְחָשִׁים/יַיִן מֻרְעָל/זַעַם אֱלֹהִים לעומת אותה מילה במובן של חֶמְאָה, מַאֲכַל מוֹתָרוֹת מְפַנֵּק; שׁוֹד, במובן של שְׁדִידָה וּגְזֵלָה לעומת אותה מילה במובן של שְׁדֵי אֵם הַמְּנִיקָה בְּאַהֲבָה), פרישת מניפות אנגרמות של מילים (חֵץ/צַח, חַף/פַּח, פִּגּוּל/פִּלּוּג, רָקַע/קָרַע/עָקַר/עָרַק), כל אלה יגלו לנו איך עיבד המונותיאיזם התנ"כי את המיתוסים האליליים כדי להתאימם להשקפת עולמו המתבדלת ובאיזו חיוניות יצק תוכן חדש ומהפכני למסגרות הקיימות כדי לעודד את החברה האנושית לעדן את החייתיות הטמאה הטבועה בה מנעוריה, להתעלות ולהיטהר.

 ביתור הרע, לפי המקרא, חייב להיעשות לפי דגם בריאת העולם שבה בותר התוהו ובוהו, מפלצת דמויית נחש, ונחצה לשניים, בתווך, שוסף, נטבח ונזבח. מחיצת קרח זכה ודקה התקשחה ופלחה את מותני הענק המימי, מבדילה בין מחצית גופו העליונה  ומחצית גופו התחתונה. מסך ספיר זה שנקרא רקיע בישר את רגיעת הים הקדמון. חציית המים הראשונית, ביום השני לבריאה, המסמלת את אילוף חיית התוהו ובוהו חסרת הרסן, משמשת בתנ"ך כדגם על לכל פעולות האדם שראוי להיקרא בשם זה. כל החציות שעליהן יסופר לאחר מכן, הן במובן הביתוק (ברית בין הבתרים, בראשית טו, ניתוח צמד הבקר בידי שאול, שמואל א, יא:יז...) והן במובן הצליחה (ים סוף, הירדן, היבוק...) תחזורנה בווריאציות שונות על האקט הקוסמוגני המכריע של חלוקת המים לשני חלקים שווים, באמצעם. הצולח את המרחב והזמן חוצה אותו לשניים בגופו (וגם בנפשו) וחוזר בהכרח על פעולת הבריאה. כל מעשה ותנוחה, במילים אחרות, התנהגות האדם בכללה, חייבת, לפי התנ"ך, לחקות את כוונת מעשה פילוח המים, דהיינו, להפוך את התוהו הטמא לבריאה הטהורה. הרקיע פילח אכן כחץ את התערובת הבוצנית והעכורה והֲפָכָהּ למים צלולים וזכים. מהמילה חֵץ נגזרו המילים חָצָה ו-חֵצִי. חֵץ, בשיכול אותיות - צַח - רומזת לאופיו של הפיצול שבאמצעותו היטהרה טומאת הכאוס. פִּלּוּג מי בראשית הפך את הַפִּגּוּל לצחות.

מקור החיים מצוי, אכן, לפי התנ"ך, בפירודם המבוקר של המים. הטוב פילח את הרע בְּחִצּוֹ. ריבוים המרשים של הפעלים המציינים את פעולת ההפרדה (בָּצַע, בָּקַע, זָמַר, חָצַב, חָצָץ, חָתַךְ, טָבַח, כָּרַת, נִפֵּץ, נִתַּח, קָטַף, קִצֵּר, רָצַץ, שִׁסַּע, שִׁסֵּף, תִּוָּה/הִתְוָה ועוד הרשימה ארוכה) משמש הוכחה ניצחת לחשיבותו של הפילוח במעשה הבריאה המכונן. כל מילות התנ"ך ספוגות, כדוגמת התואר רָטֹב,  בטבעם הכפול של המים ונושאות משמעות חיובית ושלילית.

מתנין צמא דם, יהיר ומתנשא, הפך הים לבעל בריתו של הבורא, מודע לערכיו, עורג לקרבתו. תהליך הזדככות המים (מזכיכות לזכות, מגאווה לגעגועים) מבשר את שיבת בני ישראל הסוררים לגבולות נחלתם, מגלות לגאולה. הדרך ממדבר ישימון, לארץ פורחת, מצָיון   Tsayon (צייה) לציון  Tsiyon ,  עוברת באפיק שבו זרמו מי הבריאה כדי להתקבץ בגבולותיהם. עוד לפני שהגיעו המים ליעדם, כבר הפרו את השממה בדרכם, רמז להתלכדות ההפכים העתידה לבוא. מטוהרים ומזוככים, לאחר שהתמרקו ביסורים, מעפילים בני ישראל לארצם, כמו מי התוהו שחצו הרים ובקעות בדרכם למקום שיועד להם (תהילים קד:ו-י), אל מקום אחד (בראשית א:ט).

עידן הגאולה יאופיין אכן בהשלכת האחר ובדבקות באחד. זעקותיו האימתניות של התוהו שפרצו מלב המילים ברגע בו ננגס הפרי האסור תהפוכנה לרינה ולשירה. המיליל יהפוך למהלל. החוזרים לארצם יזכו לחיות בגופם ובנפשם את רגע איחוד ההפכים הנדיר והעצים שבו הופך הנחש את ארסו העז לדבש מתוק. התגוששות מובנים מנוגדים בבטן אותה מילה, כבמאורת נחשים מתפתלים, תסתיים בהתיישרותו של המעוקל ובהיטהרותו של הטמא. האלילות תחלוף, הרע יוסר, הזר יתמוסס, האחר יימוג, הכפילות תיעלם. האל יהיה אחד, שמו יהיה אחד, מערכת הערכים תהיה אחת, שפת העמים תהיה אחת, פיהם וליבם יהיה אחד: 

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. (צפניה ג:ט)

ד"ר אורנה ליברמן

המאמר מבוסס על ספרה של הכותבת: שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, אתר מנדלי, יהדות

קישור לספר:

 http://mendele.co.il/?wpsc-product=sfathatanach

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ד"ר אורנה ליברמן

מאת: ד"ר אורנה ליברמןבריאות גיל הזהב29/04/161139 צפיות
בסדנה לחיים נכונים ובריאים נראה את הדרך לאזן את המערכת ההורמונלית באופן טבעי, מהם המזונות והתוספים החשובים ביותר להצערת הגוף, איך למנוע סרטן, להוריד סוכר, לשפר יצירתיות ולהגביר את השמחה, המוח, הריכוז והזיכרון. נלמד מהן 5 הבדיקות החשובות להעריך את תהליכי ההזדקנות וכיצד לייטב את התוצאות. כמו כן, נלמד דרכים לבדוק באופן אישי את רמות הויטמינים והמינרלים מעכבי ההזדקנות, שכל אחד מאתנו חסר וזקוק להם.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןבלשנות30/03/166019 צפיות
שר במקרא הוא איש בעל עמדת כוח, שליט, מושל, שופט, מפקד צבא או בעל תפקיד אחראי אחר. רש הוא עני, נקלה, נחות דרגה וחסר אמצעים. האם אין רש היפוכו הגמור של שר?

מאת: ד"ר אורנה ליברמןאומנות - כללי19/02/162061 צפיות
רחוב לה רגרטייה, באי סן לואי בפריז, שינה במאה ה-18 את שמו ונקרא רחוב האישה מחוסרת הראש. וזאת על שום שלט פרסומת לבית מרזח שנפתח במקום ובו נראתה אישה בלי ראש, מרימה כוסית יין, עם הסיסמא: "הכול טוב". כיתוב זה מקורו בפתגם סקסיסטי ידוע מאוד בצרפת במאה ה-17: אישה בלי ראש, הכול טוב בה. אך גלגוליה של שנאת הנשים מפתיעים מאוד...

מאת: ד"ר אורנה ליברמןיהדות27/01/16853 צפיות
המאמר, שני בסדרה לאחר "בריאה כצריפה" בוחן את המעברים בין מים של נחושת וברזל למים של כסף וזהב, המבוססים כולם על המעבר הראשוני מהתוהו ובוהו לבריאת העולם. ההקבלה הניגודית שבין הביטוי השגור אֲפִיקֵי מַיִם (מים זכים, כסף וזהב) לבין הביטוי הנדיר אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה (מים עכורים, נחושת וברזל) ממחישה את התהום שבין שני העולמות המוצגים במקרא כעולם האלילות, הרוע והגסות לעומת עולם תורת ה’, הטוב והחן.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןיהדות12/01/16844 צפיות
המאמר בוחן את תהליך זיקוק הכסף כאמצעי המחשה לתיאור זיכוך המים בבריאת העולם. דימוי הכסף הצרוף, שזוקק מסיגים מאוסים חופף לתיאור המים הזכים שחולצו מבוץ וביצות שורצי תנינים ונחשים. המים הקדמוניים, הבוצניים, הסרבניים, מזוהים עם האלילים הזרים, רהב, נחש ותנין - מפלצות בעלות גרמי ברזל ובשר נחושת. אלה, שזקפו ראש כנגד האל הבורא, הותכו, נשרפו, רוקעו ועוצבו באש מפוחו של הצורף הגדול. כור ההיתוך מאחד אך גם מנתק את הסיגים.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות20/11/152293 צפיות
על הסופר הצרפתי ברנרדן דה סן-פייר וספרו המשפיע "פול ווירז'יני", רב מכר היסטרי. פול ווירז'יני, יצירי דמיונו של דה סן-פייר, "ילדיו המאומצים", כפי שכינה אותם, הפכו לאגדה, שהכתה גלים בעולם כולו, ונתנה השראה לאמנים רבים, מפרסומו ב-1788, ערב פרוץ המהפכה הצרפתית ועד מלחמת העולם הראשונה, אם לא עד ימינו אנו.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות17/10/151973 צפיות
ספרה האוטוביוגרפי של דלפין דה ויגאן על חייה ומותה של אמה, שסבלה מדו-קוטביות, זכה להצלחה אדירה בצרפת. מדוע?

מאמרים נוספים בנושא ספרות

מאת: אדיר בנימיניספרות18/08/182545 צפיות
האמירה הברורה בנוגע לחוסר האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה, בשני ספרים קלאסיים: "מכתבים פרסיים" ו"אוטופיה".

מאת: ירון כהןספרות01/06/171444 צפיות
מי שאמר שבעידן האינטרנט אנשים יקראו פחות כנראה לא לקח בחשבון את העבודה שאנחנו קוראים בו כל היום, מאתרי חדשות ועד מדיה חברתית, וכבר רגילים למצוא מידע שמעניין אותנו מאוד בדרך זו. זה גם מה שמעורר בנו יותר את הצורך להיחשף מדי פעם לספרות יפה, ספרות מעניינת ומאתגרת את החשיבה שלנו ואת הידע על העולם.

מאת: nisim ohanaספרות02/04/171085 צפיות
כתבתם ספר פנטזיה מרתק, ואתם מעוניינים גם לפנות לקוראים באירופה? הוצאתם ספר ילדים צבעוני ואתם מעוניינים שגם הילדים בצרפת יקראו אותו? כדי לעשות זאת, יש כמה דברים שכדאי להביא בחשבון.

מאת: גיא ביסמוטספרות29/10/161663 צפיות
סדנת כתיבה יוצרת ברוח הביבליותרפיה היא סדנה עבור אנשים שמכירים בכוחה של הכתיבה האישית האותנטית ככלי להבנה וגילוי עצמו כמו גם ליצירת חיבורים עמוקים של הזדהות בין המשתתפים בקבוצה. במאמר זה אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים בסדנאות הכתיבה היוצרת שלי.

מאת: ריקי שחםספרות27/01/162349 צפיות
מתוך אלבר קאמי ה"שיבה לטיפזה”

מאת: שרון צרפתיספרות25/01/161983 צפיות
במספרות החלו לספק את הדרישה עבור תוספות אלה שרק הלכה וגדלה עם הזמן, כאשר נוצרו כל מיני שיטות עבור ההוספה של תוספות אלה אל השיער הטבעי ברמה כה גבוהה שנראה כי המראה הוא אחיד וטבעי לגמרי

מאת: אבי בכרספרות22/01/162802 צפיות
חיים נחמן ביאליק הוא גדול המשוררים העברים בזמן המודרני, על כך נדמה כי אין עוררין, חיים נחמן ביאליק השפיע רבות על התרבות היהודית ועל ההוויה היהודית המודרנית, הקריירה הספרותית של חיים נחמן ביאליק היותה נקודת מפנה בספרות העברית המודרנית.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica