ראובן נפצע בתאונה, ובית המשפט קובע כי על שמעון מוטלת האחריות לפצות את ראובן בגין הנזקים אשר נגרמו לו בתאונה.
אחד מראשי הנזק בגינם זכאי ראובן לפיצוי הוא הפסד השתכרות לעבר ולעתיד. עולה השאלה כיצד יקבע בית המשפט מהי הכנסתו האמיתית של ראובן לפני התאונה בכדי שיוכל לפצות אותו בגין נזקיו ?
הדרך המקובלת לבדיקת הכנסתו של ראובן היא בדיקת ההכנסה כפי שזו מדווחת לרשויות המס, בין אם ראובן הינו עצמאי ובין אם הינו שכיר. בית המשפט בודק את תלושי השכר ו/או את דוחות השומה ו/או את דוחות המע"מ ו/או כל מסמך רשמי אחר שיוכל להוכיח את הכנסתו האמיתית של ראובן.
ברם, מה קורה במקרה בו ראובן טוען כי היו לו הכנסות לא מדווחות ? כלומר, ראובן טוען כי הסתיר במכוון חלק מהכנסותיו בכדי להימנע מתשלום מס, ולטענתו הכנסותיו הריאליות גבוהות מן ההכנסות עליהן דיווח לרשויות המס. האם במקרה כזה יפוצה ראובן לפי הכנסתו האמיתית או לפי ההכנסה אשר דווחה לרשויות המס ?
זאת השאלה עימה התמודד בית המשפט במסגרת ת"א 389/96 (מחוזי חיפה) ליאור בן חמו נ' אופיר טוביאנה ואח' (להלן: "עניין בן חמו").
במאמר זה, נבחן את ההיבטים השונים שמעלה סוגיית ההכנסות הלא מדווחות.
השאלה המוסרית
השאלה הראשונה שעולה היא השאלה המוסרית - בהנחה שראובן מצליח להוכיח לבית המשפט כי הכנסותיו בפועל אכן גבוהות מההכנסות עליהן דיווח, האם על בית המשפט להתחשב בכך או שמא על בית המשפט להימנע ממתן "פרס" לאדם אשר החליט לרמות את רשויות המס, ולקבוע כי לצורך קביעת הכנסתו אין להתחשב בהכנסה אותה החליט ראובן להעלים מן הרשויות.
סוגיה זו עלתה בפני בית המשפט העליון הן בע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ. בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (להלן: "עניין בן שבח"), והן בע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס, דינים נ"ד 663 (להלן: "עניין קרדוניס"). בשני המקרים בית המשפט העליון דחה טענה זו, בקובעו כי עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא החזרת הנפגע למצבו טרם התאונה, ועל כן יש לבחון מה הייתה הכנסתו האמיתית של הנפגע אלמלא התאונה.
לדעת מחבר המאמר, תוצאה זו מוצדקת, הן עקב עקרונות היסוד של דיני הנזיקין, הן מן ההיבט הכלכלי והן מן ההיבט של צדק מתקן.
עקרון העל בדיני הנזיקין כאמור בפסקי הדין הנ"ל, הוא כי על המזיק להשיב את הניזוק למצבו לפני התאונה, קרי על המזיק לפצות את הניזוק בגין נזקיו האמיתיים ובכך להשיב את מצבו לזה שהיה לפני הפגיעה. לפיכך ומכוח עיקרון זה, חישוב ההפסדים צריך להיות בהתאם להפסדים בפועל, כולל ההכנסות הלא מדווחות.
גם לפי התיאוריה הכלכלית, הגורסת כי מטרת דיני הנזיקין היא השגת הרתעה יעילה, על המזיק לראות לנגד עיניו את מלוא תוחלת הנזק אשר נגרם כתוצאה מהתנהגותו. תיאוריה זו תתמוך בכך ששמעון יראה לנגד עיניו את הכנסתו הריאלית של ראובן, היות והתבוננות בהכנסה המדווחת (שהיא כמובן נמוכה יותר מהכנסתו בפועל) לא תביא אל התוצאה היעילה ולא תציג את מלוא תוחלת הנזק בפני שמעון.
אף אם אנו בוחנים את הסוגיה מן ההיבט של הצדק המתקן, הגורס כי המטרה היחידה של דיני הנזיקין היא להגיע לתוצאה הצודקת בין המזיק לניזוק, צודק יהיה לפצות את ראובן בגין הכנסתו האמיתית, שכן אין הצדקה ששמעון, אשר גרם נזקים לראובן, ייהנה מאי דיווח ההכנסות ולא יחזיר את ראובן למצבו האמיתי לפני התאונה.
השאלה הראייתית
הנה כי כן, בהתאם לפסיקה ולעקרונות היסוד, ראינו כי על שמעון לפצות את ראובן בגין מלוא הכנסותיו, בין אם אלו דווחו בין אם לאו. ברם, כיצד יוכיח ראובן כי הכנסתו האמיתית גבוהה מן ההכנסה עליה דיווח ?
בעניין בן שבח, ציין בית המשפט העליון כי הדיווח אותו מגיש פלוני "לשלטונות מס הכנסה או למוסד לביטוח לאומי יכולים לשמש ראיה להכנסתו האמיתית". מכאן, שקיימת חזקה לפיה הכנסותיו הריאליות של פלוני הן הכנסותיו כפי שדווחו לרשויות.
בכדי לסטות מחזקה זו, בית המשפט העליון קבע בעניין אררט כי על פלוני להביא "ראיות של ממש לסתירת הודאתו, או לסתירת החזקה שדיווחיו לשלטונות בזמן אמת משקפים את הכנסתו האמיתית", שכן אותו פלוני כבר הראה כי "..שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת....".
בעניין קרדוניס בית המשפט קבע כי על הטוען שהכנסותיו שונות מאלו המדווחות לרשויות המס:
"להביא ראיות משכנעות. נוכח המשקל הרב שיש ליתן להצהרה של התובע לשלטונות המס, המהווה גם הודאת בעל דין, מחד, ונוכח האינטרס שיש לו בתביעת פיצויים שהוא מגיש "להגדיל" את גובה הכנסתו לולא התאונה - לא די, בדרך כלל, באמירה כללית של התובע בעדותו בדבר שיעור הכנסתו בעבר, כשזו אינה מעוגנת לא במסמכים ולא בראיות משכנעות אחרות"
מכאן, שבית המשפט לא יסתפק בהצהרתו של ראובן כי הכנסותיו שונות מאלו שדווחו לרשויות המס, אלא עליו לתמוך זאת בראיות ומסמכים.
בעניין בן חמו, התובע עבד לפני התאונה כבעל עסק עצמאי להקמת פרגולות. על מנת לאשש את טענותיו כי הכנסותיו גבוהות מההכנסות עליהן דיווח, הביא התובע בין היתר שורה של עדים אצלם ביצע עבודות. לאחר שמיעת העדים ובעקבות מסמכים נוספים אשר הגיש התובע, קבע בית המשפט כי התובע אכן הצליח להוכיח שהכנסתו גבוהה מהכנסתו המדווחת ולפיכך חישוב ההפסדים ייעשה לפי סכומים הגבוהים מהכנסתו של התובע אשר דווחה לרשויות המס.
שאלת גובה הפיצויים
אם כן, ראובן הצליח להוכיח בפני בית המשפט כי הכנסותיו גבוהות מן ההכנסות עליהן דיווח. במקרה כזה, האם בית המשפט אכן יערוך את חישוב ההפסדים לפי הכנסותיו הריאליות ?
מכל האמור לעיל, עולה לכאורה כי על בית המשפט לפסוק כי הכנסותיו של ראובן הן כגובה הכנסותיו הריאליות. ברם, אין הדברים כך בכל מקרה. בעניין בן חמו מציין בית המשפט כי בקביעת הכנסותיו של התובע הוא פועל כדלקמן:
"בבואי לקבוע את בסיס ההכנסה של מי שלמעשה פעל שלא כדין אל מול רשויות המס, אני ער לכך שרשויות המס עלולות היו לפעול כנגד התובע בגין אי-דיווח על הכנסות בניגוד לדרישת החוק. כפועל יוצא מכך היה התובע צפוי לנקיטת הליכים נגדו לגביית המיסים המגיעים כחוק, בתוספת הפרשי ריבית פיגורים, לרבות הטלת קנסות, ואף עד כדי שלילת חירותו עקב נקיטת הליך פלילי מחמת אי-דיווח לרשויות המס"
לאור שיקולים אלו והעובדה שמן התובע היו נגבים תשלומים בגין המסים אשר העלים, ערך בית המשפט את החישוב לפי הכנסה אשר נמוכה מהכנסתו בפועל של התובע אך עדיין גבוהה בשיעור ניכר מזו אשר דווחה לרשויות המס.
סיכום
כאמור, בתי המשפט מוכנים לקבל את הטענה כי הכנסותיו של תובע עשויות להיות גבוהות מן ההכנסות עליהן דיווח לרשויות ובמקרים מסוימים עורכים את חישוב ההפסדים בהתאם. עם זאת, חובת ההוכחה של טענה זו מוטלת על הטוען אותה, ועליו לספק רף גבוה של ראיות על מנת לאשש את הטענה.
בטרם ניגש תובע לטעון כי הכנסותיו גבוהות מאלו אשר דיווח לרשויות, יש לדעת כי בית המשפט יכול, כפי שעשה זאת בעבר לא פעם, להעביר העתק מפסק הדין אל רשויות המס, כדי שאלו יבואו חשבון עם התובע. כלומר בית המשפט יפסוק לתובע פיצויים לפי הפסדיו בפועל, אך ידווח על העלמות המס של התובע לרשויות המס, כך שעשוי להיווצר מצב שבו רשויות המס ידרשו מראובן תשלומי מס בריבית דריבית וקנסות כבדים, העולים על הפיצויים אשר קיבל.