החוק קובע כי זכות יוצרים תהא רק ביצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית המקובעת בצורה כלשהי. מקוריות של לקט יצירות נמדדת על פי בחירה וסידור מקוריים של היצירות או של הנתונים ביצירה.
מבחינת היקף זכות היוצרים, היא חלה על דרך הביטוי של היצירה ולא על רעיונות מופשטים, תהליכים ושיטות ביצוע, מושגים מתמטיים, עובדות, נתונים או חדשות היום. זכות יוצרים גם לא חלה בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית המשפט או כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה. לא רבים יודעים זאת, אך הזכות לא חלה במדגם, אלא אם כן אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי. עם זאת, שר המשפטים רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב מדגם כמשמש לייצור תעשייתי.
זיקה לישראל וזכות יוצרים לפי אמנה בינלאומית
החוק מתייחס בכובד ראש אל הקשר בין זכות יוצרים אל הזיקה לישראל. זכות יוצרים מתקיימת רק בהינתן הוכחה לכך שהיא פורסמה לראשונה בישראל, או שבעת יצירתה היה היוצר אזרח ישראלי, או שמקום מגוריו הרגיל היה בישראל וזאת בין אם היצירה פורסמה ובין אם לא. מעבר לכך, ביצירה קולנועית וביצירת תקליט חלות זכויות יוצרים על יצירות אשר בעת יצירתן היה מרכז עסקיו או מגוריו של המפיק בישראל. ביצירה אדריכלית או ביצירה אמנותית אחרת חלות הזכויות על מבנה או בניין הממוקמים בישראל.
אמנה בינלאומית שגם ישראל חברה בה קובעת אילו יצירות זכאיות להגנה. ההגנה על יצירות אלו אינה מתווספת אל ההגנה המופיעה בהגדרות הזיקה לישראל, אלא אם כן הוסכם על כך באמנה, אך לא יותר מכפי שהוסכם. שר הפנים רשאי באישור הממשלה להגביל בצו את הזכויות הקבועות לפי החוק במידה והוא מוצא כי מדינה מסוימת אינה מעניקה הגנה ראויה ליצירות של יוצרים שהם אזרחים ישראליים. קביעות אלו במידה וניתנות חלות רק על יצירותו שנוצרו לאחר כניסתה לתוקף של התקנה. חוק זכות יוצרים מייצג בסעיף זה את האינטרסים של יוצרים ישראליים בכל רחבי העולם ולכן נחשב מהותי וחיוני.